ברק נ' חברת מולטינשיונאל יהלומים בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם המבקש מיום 24.12.13 שכותרתה: "תגובת המבקש לסיכומי המשיב ובקשה לקביעת דיון הוכחות נוסף לעניין תמלול ההקלטה – שצורף לבקשה לביטול פסק הבורר ולעניין העד המאוים והעדים החסומים על ידי המשיב" (להלן: "הבקשה").

בתום דיון ההוכחות שהתקיים ביום 6.10.13, קבעתי מועדים להגשת סיכומים, מבלי שהענקתי זכות להגשת סיכומי תגובה. הצדדים הגישו את סיכומיהם, ולאחריהם הוגשה הבקשה שעיקרה הוא תגובה לסיכומי המשיבים.

מלבד התגובה, מבוקש לקיים דיון הוכחות נוסף אשר בו ייחקר מתמלל ההקלטה (מדובר בהקלטת שיחה בין המבקש לבין מזכיר ביה"ד, בה נאמר לו כי לא ניתן להוציא פרוטוקולים, העתק הסכם הבוררות וכו' מתיק ביה"ד); וכן, כי יוזמן מר אהרון ויזל למתן עדות, כאשר לטענת המבקש, במסגרת הליך הבוררות היה אמור מר ויזל להיות עד מרכזי מטעמו, ברם לטענת המבקש הוא לא הגיע לעדות בשל איומים מצד המשיבים. הנימוק שבבקשה לחקירה מאוחרת של עדים אלו היא, כי זו נדרשת לאור טענות המשיבים בסיכומיהם כי המבקש לא הוכיח בפני ביהמ"ש שהמשיבים איימו על מר ויזל, וכן שלא הוכיחו את אמיתות ההקלטה ותמלולה.

המשיבים מתנגדים לבקשה ומבקשים להוציאה מתיק ביהמ"ש, כיוון שהתגובה לסיכומיהם הוגשה ללא רשות וללא בקשת רשות.

באשר לקיום דיון הוכחות נוסף, טוענים המשיבים כי המבקש היה יכול, וצריך היה, להביא ראיות אלו בשלב מוקדם יותר. היה באפשרותו להביא את הראיות והעדים בשלב ההוכחות שיועד לכך, ברם בחר שלא לעשות כן. המבקש לא הצביע על עילה כלשהי שבגינה יש להתיר סטייה מהותית מסדרי הדין ולקיים דיון הוכחות לאחר הגשת הסיכומים. לגבי העדת המתמלל, מציינים המשיבים כי לאחר שהגיש המתמלל תצהיר, מחובת המבקש היה לדאוג להתייצבותו לדיון ההוכחות, ברם המתמלל לא הופיע כך שהמשיבים לא יכלו לחקרו. לאחר שהמשיבים התרעמו על כך ציין ב"כ המבקש כי המתמלל לא היה יכול להגיע לדיון וכי הוא יגיש בקשה לזמנו לעדות במועד אחר. אלא, שבקשה זו לא הוגשה עד לאחר הסיכומים.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו ב"חבילה אחת". בעל דין המבקש להגיש ראיות באיחור, נדרש להצביע על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. בית המשפט נדרש לשקול מספר שיקולים בבוחנו את הבקשה: מהו אופי הראיה הנוספת – ככל שהיא פשוטה יותר, ניתן יהיה לקבלה; מהו השלב אליו הגיע המשפט – ככל שמדובר בשלב מתקדם ייטה ביהמ"ש שלא לקבל את הראיה; והאם המבקש את הגשתה ידע על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו למשל: ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ס מז(1) 661, 665).

במקרה דנן, המבקש אינו עומד באף אחד מהשיקולים האמורים לעיל. הנימוק היחיד שלו לבקשה, היינו, שהגשת הראיות באיחור נדרשת לאור טענות המשיבים בסיכומיהם כי המבקש לא הוכיח את אמיתות ההקלטה והתמלול, ולא הוכיח כי המשיבים איימו על מר ויזל – אינו מצדיק הגשת ראיות באיחור. אכן, הראיות האמורות היו בידיו, והיה באפשרותו להביא את העדים לעדות, ובחר שלא לעשות כן. כעת, בתגובה לסיכומי המשיבים מבקש הוא למעשה לקיים "מקצה שיפורים" בהליך ההוכחות, ולכך לא ייתן בית המשפט את ידו, ובמיוחד בהתחשב בשלב המאוחר במשפט בו אנו עומדים, היינו לאחר הגשת הסיכומים.

לזאת יש להוסיף, כי את הבקשה כפי שהוגשה, הכוללת גם תגובה לסיכומים (ושלמעשה מוגדרת כתגובה לסיכומים), היה צריך להגיש כשתי בקשות: בקשה להגשת ראיות נוספות, ובקשת רשות להגשת תגובה לסיכומי המשיבים. במקום שיפעל כך, המבקש נטל לעצמו רשות לצרף אף את תגובתו לסיכומי המשיבים הגם שלא ניתנה לו רשות מראש לעשות כן.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה, ומורה על הוצאת הבקשה מיום 24.12.13 מתיק ביהמ"ש.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.