ברקה נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה משרד האוצר

פסק דין

זהו ערר לפי חוק הטבות לניצולי שואה תשס"ז- 2007 (להלן חוק ההטבות). העורר, מר ברקה סורין, נולד בשנת 1940 בבוקרשט ברומניה ועלה ארצה ב- 1975. הוא הגיש תביעה למשיבה לקבלת תגמולים חודשיים לפי חוק ההטבות ובאוקטובר 2011 נדחה מן הטעם שלא הוכיח שהות במחנה ריכוז, בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך.

הערר

העורר הגיש ערר על החלטת המשיבה אליו צרף מסמך המכונה "אישור" שקיבל, לדבריו, מגוף הנקרא "הסוכנות היהודית ברומניה, המרכז ללימודי תולדות העם היהודי ברומניה" (להלן האישור). בשולי במסמך שתוכנו יפורט להלן נרשם כי הנתונים שבו מסתמכים על המקורות הבאים: מסמכים ממשרד הפנים הרומני, תצהיר העורר ותצהירים מאומתים של עדים. לא ברור לנו אם לערר צורפו מקורות אלה ומכל מקום תרגומם לעברית לא צורף.

ואלה הנתונים לפי ה"אישור" הנ"ל: אבי העורר פוטר ב- 1940 מעבודתו כרוקח, נשלח לעבודה בפלוגות עבודה ובשנת 1943 גורש לעבודות כפייה לטרנסניסטריה. ב- 1941 פונתה משפחת העורר בכוח מהדירה בה התגוררו בבוקרשט לאזור אחר של העיר שם גרו עד 1944. בשנים אלה, 1941– 1944, אולצה אמו של העורר לעבוד בכפייה ותחת השגחה צבאית במחנה Obor (להלן אובור) הנמצא בבוקרשט בתפירת בגדים לצבא. העורר התינוק נלקח ע"י אמו למתפרה בה עבדה.

כמו כן צורפו לערר מסמכים של המוסד לביטוח לאומי המעידים על דרגת נכות שנקבעה לעורר.

מהלך הדיון וגרסאות נוספות של העורר

בישיבת ההוכחות ב- 21.3.12, טען ב"כ המשיבה כי מחנה אובור אינו כלול ברשימת המחנות המוכרים ע"י וועידת התביעות לפי קרן סעיף 2 וכי בבוקרשט היה מחנה מוכר אחר בשם "בוקרשט".

עוד נטען כי הערר הוגש באיחור, היינו לאחר חלוף המועד של 45 יום- ראה סעיף 6 לחוק ההטבות. החלטת המשיבה נשלחה לעורר בדואר רשום ב- 5.10.11 והערר הוגש ב- 4.1.12. יוער כי העורר לא היה מיוצג ולא התייחס לטענה זו. המשיבה לא עמדה על טענתה ולא ראינו צורך להתייחס לטענה הפורמאלית בפסק הדין.

הוועדה סמכה על דברי ב"כ המשיבה כי המחנה אובור לא הוכר כאמור, והבהירה לעורר כי "כל עוד המחנה הנטען לא מופיע ברשימת המחנות המוכרים ע"י הקרן הגרמנית, לא נוכל לקבל את הערר" (החלטה מיום 21.3.12) והערר נמחק.

ב- 6.1.13 פנה העורר שנית לוועדה ב"בקשה למתן החלטה חדשה" (להלן הבקשה). לבקשתו צרף אישור של וועידת התביעות כי מחנה אובור כלול ברשימת המחנות המוכרים ע"י ממשלת גרמניה. כמו כן צרף העורר מסמך מאותו גוף הנקרא "הסוכנות היהודית ברומניה, המרכז ללימודי תולדות העם היהודי ברומניה" והפעם כונה המסמך המתורגם "תעודה".

מתיקו של העורר שאצל המשיבה עולה כי פנה גם למשיבה בבקשה מחודשת ונדחה- ראה מכתב המשיבה מיום 31.12.12.

קורות העורר ומשפחתו בהתאם ל"תעודה":

שני המסמכים כוללים נתונים דומים על הורי העורר, למעט העובדות הקשורות לעבודת הכפייה שביצעה, לפי הנטען ב"תעודה", אם העורר: עשתה עבודות כפייה באובור עד נובמבר 1941 ומאז ועד אוגוסט 1944 "הוכרחה לביצוע עבודות פרך בכפיה במחנה העבודה Bucuresti triaj בתפירת בגדים עבור הצבא." גם כאן נאמר כי האם נהגה לקחת את העורר למתפרה.

מסמך זה (מתורגם מרומנית לעברית) מסתמך על אותם המקורות כמו הקודם שלא צורפו גם לבקשה החדשה.

על סמך פניית העורר לוועדה, נקבעה בעניינו ישיבה נוספת. באותה ישיבה בקשה באת כוח המשיבה לחקור את העורר וזו תמצית עדותו:

אביו נלקח לטרנסניסטריה ואמו נשארה בבוקרשט ועבדה במחנה Bucuresti triaj. לטענתו, אובור הוא שם אזור ולא שם מחנה. הוסיף ואמר העורר:

"בטופס ההצהרה ובתצהיר שלי לא ציינתי את שם המחנה כי לא ידעתי בדיוק את שם המחנה." (עמ' 4 ש' 17).

בישיבה נוספת של הוועדה, ב"כ המשיבה ביקש להציג לעורר שאלות הבהרה לגבי שני המחנות שאוזכרו על ידו בהזדמנויות שונות, אך בפי העורר לא היו תשובות ברורות.

דיון