ברכה ואח' נ' אנגלסמן מלכה ושות', משרד עו"ד ואח'

החלטה

1. לפני בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום ת"א-יפו (כב' השופטת א' פרוסט) מיום 1.4.2010 (ת.א. 51595/08).

2. המבקשת 3 הינה חברת בנייה (להלן - החברה), כשהמבקשים 1 ו-2 הינם מבעליה.

המשיבים מאוגדים כשותפות עורכי דין.

3. בשנת 1996 רכשה החברה חלקת קרקע לבנייה, לאחר שזכתה במכרז שפרסמה עיריית באר שבע. בדיעבד התברר לחברה כי שלמה לעירייה כספים ביתר בגין פתוח, היטלים ועוד.

4. ביום 20.1.2003 חתמו המשיבים עם החברה על הסכם ייצוג החברה מול העיריה. במסגרת הסכם זה הוסכם גם על שכר טרחתם של המשיבים, אשר הותנה באחוזים מסכומי השבה בהם תחוייב העירייה.

במסגרת הטיפול המשפטי נקטו המשיבים בהליכים שונים ובבתי משפט שונים.

5מאמצים אלו נשאו פרי, וביום 25.1.2007 נחתם הסכם פשרה בין החברה לעירייה. בדיעבד התברר למשיבים, כי קודם לחתימה על הסכם הפשרה, פעל המבקש 1 בניגוד להסכמה שביניהם, על דרך שדאג כי כל ההמחאות שיתקבלו מהעירייה יימסרו לחברה. משהתגלה הדבר, בוטל ההסכם ונחתם הסכם פשרה חדש באותו היום. על פי הסכם זה היה על עיריית באר שבע להשיב לחברה כספים, באמצעות המחאות ובקיזוז תשלומים עתידיים, בסך כולל של 3.2 מיליון ₪. ההמחאות תוכננו להימסר כדלקמן:

ביום 25.1.2007 המחאה על סך של 800,000 ₪ לפקודת החברה.

ביום 1.2.2007 סך של 550,000 ₪ לפקודת החברה.

ביום 1.2.2007 סך של 250,000 ₪ לפקודת המשיבים, כבאי כוחה של החברה.

פירעון שתי ההמחאות האחרות הותנה בכך, שהחברה תעביר לידי העירייה ערבות אוטונומית בלתי מותנית בסך 800,000 ₪ תוך 7 ימים מקבלת התשלום הראשון.

העירייה אכן העבירה את ההמחאה הראשונה, אך המבקשים לא העבירו את הערבות. משכך העירייה ביטלה את שתי ההמחאות השניות.

6. ביום 25.1.2007 ועובר לחתימה על הסכם הפשרה, נחתם הסכם שכר טרחה נוסף, לפיו שכר הטרחה יופחת לסך 360,000 ₪. מתוך סכום זה שילמה החברה את הסך של 98,841 + מע"מ בלבד, מהחזר אגרות. משכך הגישו המשיבים תביעה כספית נגד המבקשים לתשלום יתרת שכר טרחתם.

7. בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים בכל הקשור לזכאות המשיבים לשכ"ט ובהתאם להסכם שכה"ט השני.

בהתייחס לחיובה האישי של המבקשת 2, קבע בית המשפט כי אמנם היא אחת מבעליה של החברה, אך לא היה לה כל קשר לניהולה, ועל-כן יש לפוטרה.

מנגד ובהתייחס לחיובו האישי של המבקש 1 קבע בית המשפט כי יש לחייבו אישית. בית המשפט קבע עובדתית כי המבקש 1, חתם על הסכם הפשרה עם העירייה, מתוך ידיעה וודאית כי החברה לא תפקיד את הערבויות להן התחייבה, וכי אזי לא תכובד ההמחאה שנמסרה למשיבים בגין שכה"ט.

משכך, דן בית המשפט בעילות שונות שגינן מצא מקום לחיוב אישי של המבקש 1 לרבות בעילות של גרם הפרת חוזה, תרמית ורשלנות.

נוכח האמור קבע בית המשפט כי יש לחייב את המבקש 1 יחד ולחוד עם החברה.

8. עיקר הערעור, אותו הגישו המבקשים, נסוב על השאלה האם המבקש 1 ידע או לא ידע, עובר לחתימה על הסכם הפשרה, כי המבקשת 3 לא תמציא את הערבויות, שהוטלו עליה בהסכם הפשרה.