החלטה
1. בפני בקשה לביטול פסק דין, אשר ניתן נגד המבקש בהעדר הגנה, ביום 21.1.13. על פי פסק הדין חוייב המבקש לשלם למשיב סכום של 17,771 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
פסק הדין ניתן בהתאם לכתב התביעה, בו נטען, כי המבקש, שהינו מעקל הוצל"פ מורשה, תפס את רכבו של המשיב בגין חוב, וכאשר שיחרר המשיב את הרכב ממחסני ההוצאה לפועל גילה אותו שהוא ניזוק ופרוץ. לטענת המשיב, המבקש אחראי לנזקיו.
2. המבקש אינו מכחיש קבלת כתב התביעה לידיו, אלא שלטענתו העביר את העניין לטיפול חברת הביטוח שלו, וזו העבירה את העניין לטיפול עורכי דינה. עוה"ד פנה אל ב"כ המשיב בבקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה, ובקשתו אושרה. אמנם הגשת כתב ההגנה ארכה יותר מהצפוי, בשל הצורך לוודא כי אכן קיים כיסוי ביטוחי, אך ב"כ המבקש לא שיער, כי בכוונת ב"כ המשיב לפעול לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. לטענת המבקש, ביום 20.1.13 כבר נשלח לביהמ"ש כתב ההגנה.
לגופו של עניין, לטענת המבקש, הוא אינו אחראי לנזק הנטען. הרכב נגרר כשהוא סגור, ללא המפתחות, ולא נגרם לו כל נזק.
3. המשיב מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, הבקשה לוקה בחסר, הן משום שהמבקש אינו מציין מתי קיבל לידיו את פסק הדין (על מנת שניתן יהיה לקבוע אם הבקשה אמנם מוגשת במועד), והן משום שאינו מצרף תצהיר לתמיכה בטענות ההגנה שלו (אלא מסתפק בתצהיר עורך הדין).
לטענת המשיב, אמנם הסכים לבקשת הארכה להגשת כתב הגנה, עד ליום 3.1.13. ביום 9.1.13 פנה במכתב תזכורת לב"כ המבקש, על מנת שיגיש את כתב ההגנה. המשיב המתין 11 ימים נוספים, ורק ביום 20.1.13 פנה בבקשה למתן פס"ד.
4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.
כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).
בתיק זה אין טענה לפגם בהמצאה, ולפיכך אין עילה לביטול "מתוך חובת הצדק", אלא ככל שהביטול מתבקש, על פי שיקול דעת ביהמ"ש.
5. מאחר ולא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.
אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).
אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועל אף מספר פגמים שנפלו בהגשת הבקשה, החלטתי להורות על ביטול פסק הדין, בד בבד עם חיוב המבקש בהוצאות המשיב.
המבקש אינו מספק הסבר טוב לאי הגשת כתב ההגנה במועד המוארך, ומסתפק בכך שלא שיער, כי ב"כ המשיב יפעל לקבלת פסק דין, לאחר שהסכים להארכת המועד. סבורני, כי טענות המשיב בעניין זה בדין יסודן, ולאחר שהסכים ב"כ המשיב לארכה המבוקשת, ואף נתן תזכורת להגשת כתב הגנה כשזה לא הוגש, אין לב"כ המבקש להלין עליו עוד. לא למותר לציין, כי אם הגשת כתב ההגנה אורכת זמן, וחורגת מהזמן המוקצב על פי התקנות ומהארכה לה הסכים התובע, רשאי הנתבע לפנות לביהמ"ש בבקשה למתן ארכה, דבר שלא נעשה כאן.
יחד עם זאת, ראיתי לנכון להעיר, כי ראוי היה שהמשיב יציין בפנייתו לביהמ"ש, כי המבקש מיוצג על ידי עו"ד, אשר ביקש ארכה להגשת כתב הגנה. דבר זה לא נעשה כאן, והוא יבוא לידי ביטוי בקביעת גובה ההוצאות, אשר יהיה על הצד הנמוך.
לגופו של עניין, ברור כי עסקינן בשאלות של אחריות ושל היקף נזק, אשר ראוי כי יבואו לידי בירור ענייני בביהמ"ש, ולא יוכרעו על יסוד תקלה דיונית. גם בהקשר זה יש להעיר, כי היה על המבקש לפרט במסגרת תצהיר את טענות ההגנה שלו, דבר שלא נעשה כלל, ואף על פי כן אני סבורה כי יש לתת למבקש את יומו בביהמ"ש.
בשים לב לשיקולים מזה ומזה, ומאחר ויש להעדיף בירור ענייני של המחלוקת, בד בבד עם פסיקת הוצאות הולמות בשל מחדלים דיוניים, אני מורה כדלקמן:
א. פסק הדין מיום 21.1.13 – מבוטל.
ב. על המבקש לדאוג להגשת כתב הגנה עד ליום 30.4.13.
