בריל נ' סומך ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 21.12.06, בה היו מעורבים אופנוע של התובע ורכב של הנתבע 1, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

א.שכ"ט שמאי- 500 ₪

ב.תיקון לאופנוע- 4,800 ₪

ג.אבדן נוחות והוצאות- 1,200 ₪

ד.הוצאות הכנת התביעה- 1,160 ₪

סה"כ - 7,660 ₪

2.התובע, שרכב על האופנוע עם אשתו, עמד בעצירה מוחלטת כאשר רכב הנתבע עומד מאחוריו. התובע החל לנסוע והספיק להיכנס להילוך ולנוע, ואז קיבל "מכה קטנה מאחורה" (עמוד 1 שורה 10). לדברי התובע "לא צריך הרבה כדי להפיל אותנו למטה" (שם, שורה 11).

האופנוע נבדק ע"י שמאי, אשר העריך את התיקון בסכום של 4,800 ₪ - אולם התובע הוציא רק 3,000 ₪ עבור חלק מהתיקון, ואח"כ האופנוע נגנב ממנו.

בת זוגו של התובע, גברת דינה קורן, מסרה לביהמ"ש שהרגישה מכה מאחור ומצאה את עצמה על הכביש. לדבריה, הנתבע "רעד כולו ואמר אני לא יודע מה קרה לי, בד"כ המזכירה שלי אומרת כשהרמזור מתחלף. לא שמתי לב" (עמוד 1, שורות 24-25).

3.לנתבע גרסה שונה, וכך החל את עדותו:

"הוא לא היה לפני, אני לא יודע איפה הוא היה. עד היום אני לא יודע" (עמוד 2, שורות 4-5). לדברי הנתבע כלל לא הייתה התנגשות בין הרכב לבין האופנוע. הנתבע טען שהתחיל לנסוע כאשר הרמזור התחלף, ואז: "פתאום אני רואה שהוא מצידי פתאום, והאופנוע נפל וכו'" (שם, שורה 10).

הנתבע טען נמרצות שלא התקיימה שיחה עם גברת דינה קורן. עפ"י דבריו, הנתבע סבור שמדובר בתביעה שקרית ללא בסיס:

"לא יתכן שאנשים שנדחקים ועושים חוק לעצמם עוד יבואו ויבקשו פיצוי... השמאי צריך להרוויח והיועץ צריך להרוויח. זה הכל מבוים" (עמוד 2 שורות 20-23).

4.לאחר ששקלתי את דברי העדים ועיינתי במסמכי התיק, החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים:

א.כללית, העדפתי את גרסת התובע וגב' קורן לעומת גרסת הנתבע, שהייתה מבולבלת ולא עקבית.

ב.לא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבע שדובר בתביעה מבוימת. כמו כן, גרסת הנתבע בביהמ"ש לא מתיישבת עם האמור בכתב הגנתו ועם ההודעה שמסר למבטחיו. שם נאמר במפורש שהייתה התנגשות בין הרכב לבין האופנוע – אם כי לטענת הנתבע התובע נדחף ועקף את המכונית מימין.

מכלל הראיות מסקנתי היא שהנתבע אכן פגע באופנוע מאחור, וגרם לתאונה.

ג.באשר לגובה הנזק: