ברזני ואח' נ' הצפון שרונה שירותי הובלה בע"מ ואח'

החלטה

התובע הגיש תביעתו תוך שהוא טוען לעילות תביעה חלופיות לפי פקודת הנזיקין ולפי חוק פצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד). הדיון פוצל כך שראשית נדון סיווג התאונה (שהתרחשותה אינה שנויה במחלוקת) על מנת לקבוע לפי איזו עילה יתנהל ההליך: נתבעת 2 טוענת כי מדובר בתאונת דרכים ויש לנהל את ההליך לפי חוק פלת"ד. נתבעת 3 סבורה שהאירוע לא היה תאונת דרכים ויש לנהל את ההליך לפי פקודת הנזיקין. לתובע אין עמדה במחלוקת.

התובע הצהיר שביום 28.8.06 הוא העמיס אצל הנתבעת 2 את משאיתו של מעסיקו במזגנים. כשהגיע למחסני חנות "טרקלין חשמל", הוא עלה לתא המטען של המשאית כדי לפרוק את המזגנים והחל לטפס על הארגזים כדי להוריד את עגלת הסבלים, שהיתה מונחת עליהם. בעת הטיפוס, נתפסה רגלו בחבק פלסטיק ששימש לסגירת אחד הארגזים והתובע מעד ונפצע.

הנתבעת 3 לא חולקת על תיאור זה ולדעתה מסכת עובדתית זו אינה מהווה תאונת דרכים. הנתבעת 2 טוענת כי המסכת העובדתית הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הראשונית של התובע שניתנה במסגרת הליכי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) ויש להעדיף דווקא את הגרסה הקודמת בזמן. על סמך מסמכי המל"ל, טוענת הנתבעת 2 כי נפילתו של התובע אירעה תוך כדי עלייתו למשאית. לכן, מתקיימת לדעתה החזקה המרבה שבחוק פלת"ד, שלפיה עליה וירידה מרכב מהווה תאונת דרכים כאשר היא שלובה בשימוש ברכב לצרכי תחבורה. כן, מסתמכת הנתבעת 2, בין השאר, על האמור ברע"א 418/03, ע"א 826/03, 8071/03 אוסם תעשיות מזון נ' סמג'ה שם נקבע כי "ירידה מהרכב תוך כדי פריקה מקיימת את הדרישה של "למטרות תחבורה"".

בדרך כלל מניחים שגרסה מוקדמת עדיפה על גרסה מאוחרת וגרסה ספונטנית עדיפה על גרסה שהוכנה מתוך מודעות להליך משפטי. הדברים אמורים במקום שבו בין הגרסאות הבדלים משמעותיים, ובעיקר מקום שבו יש ביניהן סתירות. עיון בתיאורי התובע את האירוע בפני המל"ל ובבית-המשפט מבהיר שלא מדובר בסתירות כלל, אלא שהגרסה שנתן התובע למל"ל מפורטת הרבה פחות מעדותו בבית-המשפט. בנוקטו לשון הכללה אכן כתב שם התובע שהוא נפל תוך כדי עלייתו למשאית. נראה שזו היתה דרכו לספר את העלילה בקווים כלליים כאשר לצורך הליכי המל"ל, הוא לא נדרש לפרטה במדויק. גם כאשר התובע נחקר על תצהירו, הוא אמר בשלב מסויים שהוא נפל בעת עלייתו למשאית אולם מיד המשיך ופירט את שאר האירועים שהובילו להתרחשות התאונה באופן קוהרנטי וללא סתירות פנימיות. משמע – מדובר מבחינתו ברצף אירועים שראשיתו עליה למשאית והמשכו במה שעשה בתא המטען שלה עד שנפל. נציין, שגם למל"ל סיפר התובע שנפל מפני שנתקל בחוט של המזגנים. המזגנים היו ללא ספק בתוך תא המטען של המשאית, ולכן ברור שאותה התקלות התרחשה לאחר שהתובע כבר היה בתוך תא המטען של המשאית (ולא במהלך עלייתו לשם) ומבחינת הקשר הסיבתי, הגורם לנפילתו היה ה"חוט" של המזגנים ולא העלייה לרכב.

מכל זה עולה שלמרות מראית עין של סתירה בין הגרסאות, מדובר למעשה באותו סיפור עצמו. הבדלי הנוסח אינם "גרסה שונה", אלא תולדה של מגבלות התיאור המילולי ע"י התובע – שאינו מבהירי הביטוי המילולי דווקא. עם זאת, מצאתי שכאשר ניתנה לו הזדמנות מספקת להבהיר את סיפורו בעל-פה, היתה גרסתו, כפי שניתנה במשפט, הגיונית, עקבית וראויה לגמרי לאמון.

המסקנה: האירוע שבו נפצע התובע אינו "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק פלת"ד. המשאית שימשה רק כזירת אירוע ולכל היותר, מדובר באירוע שהתרחש תוך כדי "פריקה" המוחרגת ממילא מהגדרת תאונת הדרכים בחוק.

מכיוון שהמשך ההליך יעשה לפי פקודת הנזיקין, יגישו הנתבעים חוו"ד מטעמם עד ליום 2.9.12. ת"פ 4.9.12.

ניתנה היום, י"ד סיון תשע"ב, 04 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: