ברזנדה נ' בראל יוסף בע"מ ואח'

פסק דין

כללי

התובע עבד במוסך ("הנתבעת") שבניהול ובבעלות הנתבע 2 ("הנתבע").

לאחר סיום יחסי העבודה הגיש התביעה (21/10/2010) נגד הנתבעים ובה עתר לתשלום זכויות סוציאליות שנטען כי לא שולמו לו במהלך תקופות עבודתו השונות אצל הנתבעת: דמי גמולים וקרן השתלמות, תוספת וותק, הפרשי שכר, פדיון חופשה, הפרשי גמול שעות נוספות, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. בנוסף, עתר לפיצוי בגין לשון הרע ובגין נזק לא ממוני וטען כי יש לייחס לנתבע אחריות אישית בין היתר מכוח הרמת מסך, אחריות מנהלים בתאגיד ובשל חוסר תום ליבו.

ביום 1/9/2011 הגישו הנתבעים כתב הגנה (במסגרת "בקשה להתיר הגשת כתב הגנה (מלא) מתוקן").

ביום 29/1/2012 הוגשו תצהיר התובע ותצהירו של סמי אביגדור (עבד אצל הנתבעת במחלקה בה עבד התובע בשנת 2010; "סמי").

ביום 3/4/2012 הוגשו תצהירי הנתבעת ובהם תצהירו של הנתבע, תצהיר טויטו גולן (עובד הנתבעת; "גולן"), תצהיר מנסור מחמוד (עובד הנתבעת; "מנסור"), תצהיר בראל דליה (מנהלת חשבונות במוסך ואשתו של הנתבע; "מנה"ח"), ותצהיר פורטה דליה (עובדת הנתבעת מ- 11/2008; "דליה").

ביום 8/7/2012 ביקשו הנתבעים לזמן לעדות את כריסי דורון (כשנטען להיותו עד חיוני, שהיה עד לנסיבות "יום האירוע", אלא שלאחר שמסר מידע לשם הכנת התצהיר סירב לשתף פעולה; טיוטת תצהירו הוגשה ב-4/9/2012).

ביום 16/12/2012 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו העדים על תצהיריהם.

בדיון נכח ונחקר גם כריסי דורון.

בתום הדיון נשמעו סיכומי הצדדים בע"פ.

מצאנו לציין כבר בפתח הדברים כי הצדדים טענו לפנינו טענות משפטיות ועובדתיות למכביר, שאינן רלוונטיות להליך, את חלקן מצאנו מיותרות ואף בלתי ראויות (לשון המעטה), כשהסגנון בו בחרו הצדדים להציג טענותיהם לא היה הולם ולהלן נתייחס לעיקרי הדברים ולטענות הרלוונטיות בלבד.

ולהכרעתנו –

א. תקופות העסקה:

התובע טען כי עבד אצל הנתבעים במהלך 3 תקופות העסקה נפרדות בהן פוטר פעמיים:

תקופה 1: 5/7/2005-31/5/2006 (11 חודשים), הסתיימה עקב התפטרותו (בין היתר כיוון שהנתבע נהג לקלל אותו ולאחר שנתן הודעה מוקדמת (ס' 4 לתצהירו)) ;

תקופה 2: 14/6/2007-19/11/2008 (שנה ו-5 חודשים), הסתיימה עקב פיטוריו לאלתר ללא הודעה מוקדמת;

תקופה 3: 1/12/2008-15/7/2010, הסתיימה עקב פיטוריו לאלתר ללא הודעה מוקדמת.

התובע טען כי במהלך תקופות העסקתו מילא שורה של תפקידים לרבות יועץ שירות, חשמלאי רכב, דיאגנוסטיקה וכו' (ס' 3 לתצהירו) וכי במהלך תקופות העסקתו חלו הוראות הסכם עבודה קיבוצי כללי לענף המוסכים מיום 13/9/1993 שבין איגוד המוסכים להסתדרות הכללית, בין מכוח חברותה של הנתבעת באיגוד ובין מכוח צו הרחבה מכוחו טען להפרשות המעסיק לתגמולים, הפרשות המעסיק לקרן השתלמות ותוספת וותק (1% לכל שנת עבודה), שנטען כי לא שולמו לו.

טענות הנתבעים בעניין זה נטענו בערבוביה.