ברזילי נ' אזולאי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב. הצדדים פרטו את גרסותיהם בפרוטוקול בית המשפט מיום 20.10.2009 ובכתבי הטענות.

על פי גרסת התובעת פגעה בה משאית הנתבעת מס' 2, נהוגה בידי הנתבע מס' 1.

היא הכחישה כי הנתבע 1 היה בעצירה מלאה ותוך כדי פריקת סחורה כטענתו, והיא כביכול זו שפגעה בו.

הנתבע מס' 1 טען לעומת זאת שהמשאית הייתה בחניה לצרכי פריקה, ולטענתו כלל לא היה מגע בין הרכבים. עוד יש לציין כי התובעת הסיקה מתנאי הדרך והמקום שהנתבע פגע בה כפי הנראה תוך כדי נסיעה "ברוורס" שעה שהנתבע הכחיש זאת.

בנוסף להכחשת החבות ו/או גרסת התובעת לקרות האירוע טענו הנתבעים כי לא קיים קשר סיבתי בין הנזקים ובין האירוע נשוא כתב התביעה, ולראיה: האירוע המיוחס לנתבעים התרחש ביום 19.2.2008, והפניה לשמאי נעשתה ביום 29.3.2008 בלבד. ובלשון סעיף 11 לכתב ההגנה: "פרק הזמן הארוך החל מיום התאונה ועד למתן חוות הדעת אומר דרשני ומאיין את הקשר הסיבתי בין התאונה לחוות הדעת".

אפשרתי לתובעת ולנתבעת להמציא לבית המשפט מסמכים נוספים הכוללים תמונות של רכב התובעת, תמונות מקום התרחשות התאונה וכן אישור מוסך "מרוץ" המלמד על כך שהרכב של התובעת הובא מיד למוסך לאחר האירוע.

הוברר על פי אישור ארי עמר, מנהל מוסך "מרוץ" מיום 3.11.2009 כי התובעת פנתה יום לאחר המקרה, דהיינו ביום 20.2.2008, ונפתח כרטיס עבודה. נדמה לי שמסמך זה שולל לחלוטין את טענת הנתבעים להיעדר קשר סיבתי בין האירוע ובין המקרה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת התמונות, אני נותן אמון בגרסת התובעת כי היה מגע בין הרכבים וכי רכב התובעת נפגע תוך כדי ביצוע "רוורס" על ידי משאית הנתבע.

ראשית, גרסת התובעת הייתה אמינה ונתמכה במסמכים. לא הוכח לי כי המשאית עסקה בפריקה ולא היה מגע בין הרכבים. בחנתי את סעיף 6 לכתב ההגנה שמכוחו נטען כי נהג המשאית נסע קדימה ולא לאחור, וכי לא היה נזק ברכב התובעת, ואני סבור שאין לקבל גרסה זו.

גם תמונות המקום לא שכנעו אותי כי יש לקבל ולהכשיר את גרסת הנתבעים.

אשר על כן אני פוסק לתובעת את נזקה בשיעור 1,802 ₪, בצירוף 500 ₪ שכר טרחת שמאי, כשהסכומים צמודים ונושאי ריבית מיום 29.3.2008 ועד התשלום המלא בפועל ובתוספת 300 ₪ הוצאות משפט.

סכומים אלה ישלמו הנתבעים לתובעת בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ו' כסלו תש"ע, 23 נובמבר 2009, בהעדר הצדדים.