ברוייטמן נ' וייסמן ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק למכונית בתאונת דרכים. התאונה התרחשה בכביש בין עירוני אשר בו נתיב לכל כיוון. התובע טוען שמכוניתו היתה בעצירה מוחלטת ונפגעה מאחור על ידי מכוניתם של הנתבעים שהדפה אותה לעבר רכב שלישי שהגיע מימין. הנתבעים טוענים שהתובע עמד על גבי הנתיב השמאלי כשכוונותיו לא ברורות והוא מתקדם במהירות נמוכה מאוד, היו בתהליך של התקדמות בנתיב הימני על מנת לחלוף על פניו, כאשר במפתיע הוא שב וחזר אל הנתיב שלהם, חסם את דרכם וגרם לתאונה. לדבריהם, לא היה מעורב באירוע כל כלי רכב שלישי.

התובע צילם את מכוניתו בזירת האירוע, ומהצילום ניתן לראות שמימין לדרך יש מדרכה. קיומה של מדרכה מימין לדרך, הופכת גירסתו של התובע לבלתי אפשרית. לא יתכן שהוא עמד בנתיב הימני, ואותה מזדה, שלדבריו נפגעה היתה "לימינו". שמתי לב שבעת המשפט כאשר נשאל התובע "היכן היתה המזדה" הוא התקשה להשיב במשך שעה ארוכה והדבר לא נבע רק מקשיי שפה.

עדי ההגנה סיפרו שהמכונית שבה נסעו התקדמה במהירות המותרת בדרך בין עירונית, 60-80 קמ"ש ולפי תיאורו של נהגה, שבה מכוניתו של התובע אל הנתיב הימני, כשהיתה במרחק קטן למדי לפניה, מרחק שהתקשה להעריך אבל אמד בכ-20 מ'. קשה לערוך חשבון מדויק של הדברים על סמך נתונים כה חלקיים אבל, בהנחה שמכוניתם של הנתבעים התקדמה במהירות של בערך 20 מ' לשניה (72 קמ"ש) ומהירות התגובה של נהג היא בערך שניה, ברור שלא היתה לנהג רכב הנתבעים שהות סבירה למנוע את התאונה, מרגע שהתובע סטה לימין הדרך.

בשולי הדברים אוסיף, שהרושם שנותר לבית המשפט הוא שהתובע ביקש לבצע פנייה שמאלה במקום שהדבר אסור (הצילומים מהזירה אינם מאפשרים קביעה חד-משמעית, מפני שלא הוגש צילום אשר עליו הצביעו הצדדים על מקום התאונה המדויק).

סוף דבר, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בת"א.

ניתן היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.