בראנסי נ' בראנסי

החלטה

1.המבקש הוא הנתבע והמשיב הוא התובע בתיק שבכותרת.

2.המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לסילוק ידו מהמקרקעין שבבעלותו בגוש 7846 חלקה 26 בטייבה. בתביעה נטען בתמצית כי המבקש פינה זבל משטחו אל שטחו של המשיב.

3.המבקש לא הגיש כתב הגנה וביום 11/12/12 ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה. פסק הדין קובע כי המבקש יסלק ידו משטחו של המשיב וכי יפנה ממנו זבל שהשליך אליו. בנוסף מחייב פסק הדין את המבקש בתשלום הוצאות אגרה בסך של 633 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪.

4.לפני בקשת המבקש לביטול פסק הדין, אשר הוגשה לתיק בית המשפט ביום 23/3/14. בבקשה נטען בתמצית כדלקמן:

א.למבקש נודע דבר קיומו של התיק בחודש פברואר 2014, עת קיבל בדואר הודעה מלשכת ההוצאה לפועל.

ב.בהמשך לכך המבקש פנה למשיב ולבא כוחו על מנת להגיע עמם להסכם ואף הוסכם כי יפנה משטחו של המשיב פסולת, למרות שלטענת המבקש מעולם לא הניח בשטח פסולת כלשהיא. מועד חתימת ההסכם נקבע ליום 15/3/14 במשרד ב"כ המשיב ואולם המשיב חזר בו מהסכמתו.

ג.פסק הדין נתקבל לאחר שנטען שב"כ המשיב ביקר בבית המבקש ומסר לאמו את כתב התביעה, אלא שהדברים אינם אמת.

ד.המבקש מעולם לא הניח פסולת במגרש המשיב אלא בחזית ביתו. שטח המשיב גבוה משטח המבקש ויש ביניהם גדר. בעבר המבקש פנה לאחיו של המשיב ובאישורו פעל בשטח המשיב על מנת לבער זוחלים מחשש ליציבות הגדר.

ה.ידוע למבקש כי המשיב פנה בעבר לעו"ד על מנת שייצג אותו בתביעה כנגד הרשות המקומית לסילוק הפסולת משטחו ואולם הומלץ לו שלא להגיש את התביעה, כיוון שלא ניתן להצביע על מקור הפסולת.

ו.המבקש ראה לא אחת עוברי אורח המשליכים פסולת בשטחו של המשיב.

ז.לבקשה מצורפים תצהירים של המבקש עצמו ושל מצהיר נוסף, הטוען בתמצית כי ראה את המבקש דווקא דואג לניקיון שטחו של המשיב.

5.המשיב טוען בתגובתו בתמצית כדלקמן:

א.הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וללא בקשה להארכת מועד.

ב.כתב התביעה הומצא כדין לאמו של המבקש, אשר הסתתר באותו זמן בבית, כך שבצדק ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה.

ג.לאחר שהמבקש קיבל אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, הוא ניסה לפנות אל המשיב בניסיון "לסגור את העניין", מתוך ידיעה ברורה כי עליו לפנות את הפסולת ולשלם את ההוצאות.

ד.המשיב עצמו ראה את המבקש משליך פסולת לשטחו.

6.יצוין כי המבקש הגיש תשובה לתגובת המשיב, אשר אין בה כדי להוסיף על הנטען.

דיון והכרעה

7.סעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובע כך: