בקשה לעיכוב ביצוע פס"ד שחייב את המבקשות לשלם למשיבים פיצוי בגין ליקויי בניה- נדחית

           המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקשות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (א 190/97) בה עתרו לחיוב המבקשות בפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב ליקויי בניה בדירות אותן רכשו מהן.

           ביום 16.7.2007 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ר' משל) את התביעה, בקובעו כי על המבקשות לשלם למשיבים פיצוי בגין ליקויי הבניה בדירותיהם, בסך של 786,330 ש"ח, נכון ליום 23.7.2007.

           על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשות ערעור לבית משפט זה, ובמסגרתו הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין - היא הבקשה שבפניי. לטענת המבקשות, סיכויי הצלחתן בערעור הינם טובים, ומכיוון שהמשיבים הינם אנשים פרטיים, קיים חשש כי לא יוכלו להשיב את הכספים, באם יידרשו לכך.

           מנגד טוענים המשיבים כי הבקשה לא עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לעיכוב ביצוע פסק דין, שכן מדובר בפסק דין הנוגע לחיוב כספי, כאשר המבקשות לא הראו מדוע קיים חשש שביצועו יהיה בלתי הפיך.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           מן המפורסמות הוא, כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו עליו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו, פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403 (1997)).

           יתרה מכך, כלל הוא, כי פסק דין שביצועו דורש תשלום של סכום כספי ותו לא, אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש החלטה לתשלום כסף הינה, בדרך כלל, הפיכה על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). על כן, כדי לזכות בעיכוב ביצועה של החלטה לתשלום סכום כסף, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המשיב את כספו (ראו ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח (4) 5 (1984)).

           לא מצאתי בבקשתם של המבקשות כל נימוק שהוא שיכניס את המקרה לגדרי אותם מקרים חריגים שבחריגים, בהם יעוכב ביצועו של פסק דין לחיוב כספי. מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור, הרי שהתייחסותם היחידה של המבקשות לסוגיית ההשבה הינה טענה בעלמה, לפיה המשיבים הינם אנשים פרטיים, ולכן יש חשש כי לא יוכלו להשיב את הכספים. טענה זו אינה מבוססת בכל צורה שהיא, בין אם משפטית או עובדתית, ומלבדה אין בבקשה כל הסבר מדוע ביצוע פסק הדין יוביל להיווצרות מצב שאינו הפיך על דרך ההשבה. בנסיבות אלו, אין כל מקום לקבל את הבקשה.

           אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

           המבקשות ישאו בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך של 5,000 ש"ח.

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשס"ח (3.12.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: