בקשה למעצר עד תום ההליכים

הנאשם, אחמד אגבאריה, הועמד לדין ויוחסו לו העבירות הבאות:

[א]       החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, - עבירה לפי סעיפים 7 (א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג - 1973 (להלן: " הפקודה").

[ב]        ניסיון לסחר בסם מסוכן, - עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19 א לפקודה, יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: " החוק").

[ג]        עבירות בנשק, - עבירה לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק.

[ד]        הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, - עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

[ה]       המסתייע ברכבו לפשע, - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.

מכתב האישום למדנו כי, ביום 3/1/06, החזיק הנאשם ברשותו סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של 50.39 גרם נטו (להלן: " הסם") ונסע מאום-אל-פחם לכיוון טבריה ברכב מסוג הונדה מ"ר 08-024-91 (להלן: " הרכב"), במטרה לבצע עסקה בסם שהיה ברשותו. בסמוך לשעה 23:30, נעצר הנאשם בצומת פוריה על ידי אנשי משטרה ושם נתפס. הנאשם התנגד למעצר והתפרע. בחיפוש שנערך בבית הנאשם ביום 4/1/06, נתפסה בחדרו, מחסנית של רובה מסוג 16 -M ובהם כדורים בקוטר 5.56 מ"מ, ושני כדורי אקדח בקוטר 7.65 מ"מ.

המאשימה ביקשה לחלט את הרכב.

הנאשם הודה בכתב האישום והורשע על פי הודאתו, מיד בתחילת ההליך סוכם שעל פי הסדר טיעון המאשימה תטען לעונש ראוי בן שלוש וחצי שנות מאסר, ואילו הנאשם יוכל לטעון לעונש אחר כפי בקשתו. יתר חלקי העונש המבוקש ייטענו באופן חופשי, לרבות לענין חילוט הרכב.

ב.         טיעוני הצדדים לעונש :

ב"כ המאשימה הצביע בטיעוניו, על מדיניות הענישה המחמירה אשר מקובלת בבית המשפט בעבירות סמים. על הסכנה הטמונה בעבירות הסמים בייחוד כאשר עסקינן בהירואין. הסם אותו החזיק הנאשם לא היה מחולק, הנאשם עצמו לא צורך סמים. מכאן, שמקומו בשרשרת הפצת הסם הינה בתכליתה.

בנוסף, החזקת המחסנית עם הכדורים בזמן שלחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה, מעיד על אדם מסוכן המשתייך לחברה העבריינית. שיקולים לקולא כמו נסיבות אישיות והודאה, צריכים לסגת מפני האינטרס הציבורי שבהטלת עונשים מכבידים ומרתיעים.

התסקירים שהוגשו בעניינו אינם חיוביים ומצביעים על התנהגות חזרתית, גבולות מטושטשים, וליקוי בחוש שיפוט ברמה מוסרית. ב"כ המאשימה ביקש להטיל על הנאשם מאסר בפועל ראוי של 3.5 שנים, כמו כן להפעיל את המאסר על תנאי, קנס ופסילת רשיון הנהיגה. התובע הגיש פסיקה אשר לטענתו מצביעה על רף הענישה הנהוג והצריך.

מנגד, טען ב"כ הנאשם כי המדובר בבחור צעיר בן 20, אשר נעתר ללחצי החברים הסובבים אותו, והעביר סם מעיר מגוריו לטבריה. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, המדובר בעבירה של החזקת סם ולא סחר. לנאשם לא היתה שליטה מלאה ובלעדית בסם, מלבד זה שהוביל אותו ממקום לאחר. הסניגור ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם, ולהסתפק בתקופת מאסר מנימלית.