בקשה למחיקת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע המושתתת על דברים שנאמרו מפי האישה בתשובה לכתב הערעור שהוגש ע"י הבעל לבית הדין הרבני הגדול

1. תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה1965-. התביעה מושתתת על דברים שנאמרו מפי
האשה בתשובה לכתב הערעור, שהוגש ע"י התובע לבית הדין הרבני הגדול.

2. בכתב התשובה שהוגש לבית הדין הרבני נאמר:

"הוא )התובע - י.ג.( מבקש שלום בית כדי לאפשר לו

לחנך את ילדיו... רוח של מסורת יהודית, בית

כנסת, קריאה בתורה, קידוש... כתגובה לכל הנ"ל די

אם נעיר כי המערער )התובע - י.ג.( מחלל שבת ויום הכיפורים בפרהסיה ודבריו אינם אלא
כדברי זמרי המבקש שכר כפנחס או כצבועים הגרועים מן הצדוקים".

3. ב"כ הנתבעת מבקש למחוק את התביעה על הסף באשר לא קמה עילה משפטית לתבוע מכוח חוק
לשון הרע כאשר דברים נאמרו בכתב טענות )כתב תשובה לערעור(, שהוגש לערכאה שיפוטית
מוסמכת בישראל.

4. סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע מגדיר שורה של פרסומים מותרים המעניקים חיסוי מוחלט
מפני משפט אזרחי או פלילי. בסעיף 13(5( לחוק נאמר במפורש:

"פרסום על ידי בעל דין , בא-כוחו של בעל דין או

עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור".

בפרשת ע"פ 364/73 זיידמן ני מ"י פ"ד כח)624 ,620 )2 מול האות ג', מדגיש השופט
ברנזון :

"האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט