בפ"מ 6382-08-15

זו החלטה לבקשה לבטל צו איסור שימוש שניתן כנגד רכב שבבעלות המבקש.

טענה העיקרית של המבקש הינה כי הוא מסר את הרכב לשימוש של אחיו, על מנת שאחיו יכול להסיע את בנו לטיפול רפואי ו-"לבצע מספר סידורים". אלא, במקום זאת , נתפס אחיו מסיע נוסעים בשכר, ולאחר רישום דו"ח נגדו בגין ביצוע עבירה זו, ניתן איסור שימוש כנגד הרכב כאמור.

ב"כ המבקש טען לפגם באופן ניהול השימוע, בכך שלא הוזמן המבקש לשימוע בפני הקצין טרם מתן החלטתו ועוד כי אין כל ראיה בתיק כי הנוסעים שילמו, לפי הנטען, כסף לנהג עבור הנסיעה.

ראשית כל, אין כל חובה בחוק לזמן את בעל הרכב לשימוע, הזימון ניתן לנהג ואם הוא לא בעל הרכב, הוא יכול ו/או צריך להודיע לבעל הרכב על מועד השימוע, ואם לא , זכות בעל הרכב להגיש בקשה לבית המשפט.

עיון בחומר הראיות מראה כי בניגוד לנטען, יש הודעה מצד אחד מן הנוסעים לפיה הוא שילם 10 ₪ עבור הנסיעה, וכי נוסע אחר אסף את התשלום מכל יתר הנוסעים ברכב והעבירם לנהג.

במצב עניינים זה, ברור שיש חומר ראיות להוכחת העבירה המיוחסת לאחיו של המבקש.

עולה גם כי לאחיו לא פחות מ-60 הרשעות קודמות בתעבורה.

על פי החוק, חייב בעל רכב לעשות ככל שביכולתו כדי למנוע ביצוע העבירה ואין די שהרכב נמסר אך ורק לצורך "מטרה מסוימת".

הנני להפנות ל-ע"ח 6619-12-14 אבו עייאש נ' מ"י, ב.ש. (מחוזי באר שבע) 20188/08 צרפתי יוסי נ' מ"י, ו-רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מ"י.