בפ"מ 2917-10-15 וגשל נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית למשך 30 יום שהוטלה על המבקש בתאריך 6.10.15 על ידי קצין משטרה.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות :

נהיגה במהירות העולה על המותר בכך שנהג במהירות של 134 קמ"ש בדרך שאינה עירונית בה מותרת נהיגה במהירות של 90 קמ"ש .

אי ציות להוראות של שוטר לעצור בצד הדרך.

ב"כ המבקש טען לכשלים בראיות. לטענתו לא זוהה המבקש על ידי השוטרים שכן לא הייתה בידי הנהג תעודה מזהה, השוטר הנוסף לא רשם במזכר פרטים מזהים של הרכב והמבקש לא נחקר תחת אזהרה לגבי האשומים נגדו. עוד טען כי לפי עברו התעבורתי לא היה המבקש מעורב בעבירות דומות ואין סיכון בהמשך נהיגתו. לכן עתר לביטול הפסילה המנהלית.

תיק החקירה הוגש לעיוני לצורך בחינת קיומן של ראיות לכאורה.

נפסק כי "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו." (בש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' בן שלום, כבוד השופט ע' פוגלמן).

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה נ' מדינת ישראל נפסק ע"י כבוד השופטת פרוקצ'ה כי עוצמת הראיות הנדרשת בשלב זה אינה אלא קיום ראיות לכאורה, " ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה " .

לאחר עיון בתיק החקירה שוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע שתי העבירות על ידי המבקש.