אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בלוט נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

בלוט נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר

תאריך פרסום : 03/04/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום קריות
1001-05
31/03/2011
בפני השופט:
ערן נווה

- נגד -
התובע:
רובר בלוט
הנתבע:
מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר
פסק-דין

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

מדובר ב"סיבוב שני", לאחר שמותב זה שמע ראיות בתיק בנושא האחריות ודחה את התביעה של התובע, אך ביהמ"ש המחוזי התערב בקביעת בימ"ש קמא והחזיר את התיק לצורך שמיעת ראיות בנושא הנזק. וכך קבע ביהמ"ש המחוזי בעמ' 5 אל מול שורות 13-15:

"אשר על כן, הנני מקבל את הערעור והנני קובע, כי המשיבה אחראית לנזקים שנגרמו למערער כתוצאה ממותם של 53 טלאים במחצית שנייה של שנת 2002. הנני מורה להחזיר את התיק לשולחנו של בימ"ש קמא, על מנת שישמע ראיות הצדדים לעניין הנזק וייקבע פיצוי שיש לפצות בו את המערער."

בהחלטתי מיום 19/9/10 הבהרתי לבקשת הצדדים את החלטתו של בימ"ש מחוזי וכתבתי החלטה שיש לראות אותה כחלק אינטגרלי מפסק הדין, אשר ציינה, בין השאר, כדלקמן:

"לטעמי, החלטתו של בימ"ש מחוזי ברורה והיא קובעת, כי בימ"ש זה נדרש להוציא תחת ידו פסק דין משלים, אשר בו יקבע את הפיצוי כתוצאה ממותם של 53 טלאים במחצית שנייה של שנת 2002. כל ניסיון לטעון, כי מס' טלאים קטן יותר מת ו/או כי מותם אינו קשור באחריותה של הנתבעת, ו/או כי מדובר בפרק זמן אחר ממחצית השנייה של 2002, לא יצלח, שכן ערכאת ערעור קבעה את כללי המשחק בצורה מפורשת ואין לבימ"ש זה, שום שיקול דעת בעניין. אילו סברה המשיבה כי נפלה שגגה מלפני בימ"ש מחוזי, היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור לבימ"ש עליון ו/או לחילופין לפנות לבימ"ש זה אם סברה, כי הפרשנות שונה לצורך מתן הוראות ואולם, גם אם הייתה עושה כן, בימ"ש זה היה מוציא מתחת ידו את אותה החלטה. אני מציין זאת בפני הצדדים על מנת שיוברר, כי למעט עדותו של השמאי, היה והתיק לא מסתיים, למעשה אין שום משמעות בשמיעתם של עדים אחרים וכל עדות אחרת מיותרת".

למען הסר ספק, אפשרתי בהחלטתי זו לצדדים להגיע להסדר ואף הצעתי סיום התיק לפי 79 (א) תוך תחימה של הסכמות כבסיס מקסימום או בסיס מינימום ואולם, בסופו של יום, לא הגיעו הצדדים להסדר. ביום 31/3/11 נחקר השמאי מטעם התובע, מר מדלסי אשר, ארוכות על ידי הנתבעת, אשר הגישה גם סיכומים בכתב והתובע סיכם בקצרה בעל פה.

אקדים ואומר, כי סיכומי הנתבעת כוללים, בין השאר, התייחסות בשאלת רשלנות תורמת ו/או חובות הקטנת נזק על התובע ואולם, לא מצאתי בטיעונים אלה ממש, הן לאור החלטתי האמורה והן לגופו של עניין ואני קובע, כי האחריות לפיצוי התובע על נזקיו ללא הפחתה כלשהי בגין התנהגות כזו או אחרת של התובע, הינה באחריות הנתבעת. לגופו של עניין או גופה של חוות דעת, הנתבעת סברה וסוברת, כי השמאי הנוכחי, אשר חוות דעתו ניתנה מטעם התובע, אינו בעל הכישורים הנדרשים לתת חוות דעת שכזו. הוא עוסק בתחום הרכב ואולי בתחום הרכוש, אך לא בתחום החקלאות או הצאן ולראיה חוסר הבנתו וידיעתו בעניינים בסיסיים עליהם נשאל ארוכות על ידי הנתבעת, על מנת להמחיש את חוסר הבנתו ומקצועיותו בעניינים אלה. למען הסר ספק, זו הסיבה לשיטתה של הנתבעת, שלא הוגשה חוות דעת נגדית שמאית ו/או לא נתבקש מומחה מטעם ביהמ"ש, שכן לטעמה של הנתבעת, חוות הדעת של השמאי "אינה מחזיקה מים". אקדים ואומר, כי הגם שנתגלו פגמים בחוות דעת השמאי, זהו המסמך היחיד המונח לפתחו של ביהמ"ש כמסמך שמכוחו יכול ביהמ"ש לכמת את הנזק ואילו סברה הנתבעת כי מסמך זה אין בו ממש, היה עליה להגיש חוות דעת נגדית והיה לה מספיק זמן לעשות כן ולא לפעול בדרך שפעלה.

לאחר שמיעת עדותו של השמאי, אכן ניתן לקבוע, כאמור, כי נתגלו בעת מתן חוות דעתו בקיעים כאלה או אחרים הנוגעים למידת המיומנות שאותה הפגין באשר לתיק הנוכחי ואין לאמץ בשום פנים ואופן את חוות הדעת שלו ככתבה וכלשונה, שכן חוות דעת זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית במלואה.

עם זאת, צריך לזכור, כפי שציינתי, כי בפניי בית משפט זה לא עומד שום נתון אחר לצורך הערכת הפיצוי המגיע לתובע, כמצוות בימ"ש מחוזי ואין בדעתי, הגם שיש לי סמכות לעשות כן, למנות בשלב זה מומחה מטעם בימ"ש. מדובר בתיק משנת 2005 שעבר 2 ערכאות ויש להביא את העניין לידי גמר.

עוד אציין, כי הנתבעת, על מנת לתת נתון בסיס, העבירה לבימ"ש את התקנות הנוגעות לפיצוי סטטוטורי במקרה שכזה והפיצוי מצביע על 500 ₪ לכל טלה ובסך הכל מדובר, איפוא, בפיצוי של 16,000 ₪ ואולם, פיצוי זה הוא מקפח ואין סיבה לקבל אותו ולהכשיר אותו, מה גם שאינו מופיע בצורה מפורשת בסיכומי הנתבעת. בסופו של יום, גם בסיכומי הנתבעת שהועלו בסיבוב הראשון במהלכם התייחסה לשאלת הנזק , היה וביהמ"ש יקבל את התביעה, נכונה הייתה הנתבעת לקבל את ההערכה הישירה בגין הנזק שנגרם לתובע. זאת, יש לומר, חרף ספקות שהעלתה בחקירתה הנגדית לגבי הנתונים שהציג השמאי. מדובר בתחשיב עלות הנזק לטלאים, המופיע בסעיף 4 לחוות הדעת של השמאי בעמ' 4 שכותרתו : "הערכת הנזקים" ומצוין בו: " 32 טלאים המיועדים לבשר, טלה המגיע למשקל 50 ק"ג הנמכר בסכום של 18 ₪ לק"ג. סה"כ – 28,800 ₪ ובנוסף, 21 טליות המיועדות לבשר, טליה המגיעה למשקל 45 ק"ג הנמכרת ב- 17.5 ₪ לק"ג, סה"כ – 16,538 ₪. "

חיבור שני הסכומים האמורים מביא לסכום של 45,158 ₪, נכון למחצית שנת 2002. זהו נתון שלאחר שמיעת הראיות, אני קובע שיש לקבל ואשר הוכח בעדותו של השמאי ובחקירתו הנגדית, יש לציין כי הוא גם הוכשר, למעשה, בסיכומי הנתבעת, בסיבוב הראשון, כפי שציינתי.

לא הוגשה לביהמ"ש חוות דעת משלימה ו/או חוות דעת מתוקנת לעניין הסכומים המתייחסים לעלות טלה או טליה, ואך במעמד הישיבה צוין על ידי השמאי,כי מדובר היום בסכומים גבוהים הרבה יותר של 50 ₪ לק"ג ואולם זאת, מבלי להביא כל ראיה וכטיעון בעלמא. אין בדעתי לקבל כך ראיות והדבר נדחה, שלא לדבר על כך שביהמ"ש נדרש להחזיר מצב לקדמותו ולכן הנתונים בחוות הדעת רלוונטיים למועד שבו התרחש הנזק ולכן אין לסטות מהם. כמובן, שעל הסכום האמור יש להוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית ממחצית שנת 2002 ועד מתן פסק הדין. אין לזקוף דבר בעניין זה לחובתו של התובע, אשר ניהל את ההליך שנים רבות בביהמ"ש וכאמור, כאשר ערכאת ערעור התערבה וקבעה, כי הוא זכאי לפיצוי (בניגוד גמור לדעתו של מותב זה), דהיינו שקלה את השיקולים הנוגעים בחבותה של הנתבעת ו/או בהתנהלותו שלו מבחינת רשלנות תורמת או חובות הקטנת נזק, כאשר נידון התיק בפניה.

מורכבת יותר ובעייתית יותר, היא שאלת הפיצוי העתידי כתוצאה מאי רבייה וגידול העדר (סעיף 5 לחוות דעתו של השמאי בעמ' 5). כאן קובע השמאי מטעם התובע את הקביעות הבאות : " כל טליה מגיל 8 חודשים ממליטה בממוצע 1.8 טלאים לשנה עד הגיעה לגיל 6 שנים. הטלאים מגיעים למשקל של 45 ק"ג בממוצע ונמכרים בשווי 17.5 ₪ לק"ג, דהיינו ל- 21 טליות (כאשר החישוב נעשה על פי 6 שנים, כפי שהסביר השמאי בתשובתו בחקירה הנגדית לב"כ הנתבעת , אשר נעשתה כבר בסמוך לסיום חקירתה ולטעמי זה הנושא המרכזי עליו היה צריך להיחקר) מגיע לסכום של 178,605 ₪., בניכוי שסבור השמאי שהוא הניכוי הנכון בגין הוצאות גידול של 30%, מגיע השמאי בהפחתה של 62,512 ₪ לסכום הפסד עתידי בסך 116,093 ₪.

יש לציין, כי השמאי מסביר, כי הערכתו מתבססת "על המחירים המקובלים בענף המקנה והצאן". לא הובאו בפניי ביהמ"ש כל ראיות נוספות חיצוניות בהקשר זה, כיצד הגיע השמאי למחירים אותם הוא ציין. מיותר לומר, כי הנתבעת, בסיכומיה ובחקירתה מבקשת לטעון, כי אין לפצות את התובע על שום פיצוי עתידי. לאחר ששמעתי את עדותו של השמאי ואת חקירתו הנגדית, הגעתי למסקנה שאכן החישוב העתידי הינו מוגזם, בלתי מבוסס, בלתי ראוי וראוי ברובו המכריע להידחות. עם זאת, לא שוכנעתי, בנסיבות העניין, שלא מגיע לתובע כל פיצוי עתידי ויש בדעתי לפסוק פיצוי עתידי על דרך האומדנה, כפי שיפורט בהמשך.

לגופו של עניין, ברור לחלוטין מתוך חוות דעת השמאי, כי מתוך הסכום שהשמאי עצמו הגיע אליו יש להפחית 30% בגין קיצור תוחלת חיים של הטליות והניסיון של השמאי לטעון, כי הפחתה שכזו בוצעה כבר בתוך אותה הפחתה של 30% בגין הוצאות גידול, היא טענה שאינני מקבל והיא איננה, גם הגיונית בנסיבות העניין. כלומר, גם על פי חוות דעת השמאי עצמו יש להפחית 30% קיצור תוחלת החיים של הטליות בסכום של 34,437 ₪.

מעבר לכך, הועלו ספקות רציניים לגבי הנתונים שהציג השמאי, כולל כמה המלטות נעשות בממוצע או לחילופין, לא ניתנו ראיות על כך, זאת ועוד, הוברר גם, כי הנתון של 6 שנים הוא לא נכון ויש להפחית 8 חודשים, כך שבכל מקרה, מגיעים לנתון של 5.4 חודשים.

גם הנושא של הוצאות הגידול היה סתמי וכללי ולא הוסבר לאיזה הוצאות גידול מתכוון השמאי, כאשר לא נכלל בעניין נושא של מים (שהתייקר מאוד) , נושא של אוכל, תערובת ונתונים בהקשר זה של הוצאות הגידול וכן הוצאות הכרוכות בחיסוני חובה של ווטרינר שגם נתון לגביהם לא הוצג.

הייתי מצפה, שכאשר מוצג נתון של הפחתה של 30% יוכל השמאי "להגן" על הנתון האמור. אנו לא נמצאים כאן במצב שבו ניתן לזרוק נתון כללי ללא שום הסבר ומדובר פה בהפחתות כספיות שיש לקחת אותן בחשבון. אוסיף לכך את מידת התרשמותי מאי עמידתו של השמאי בחקירתו הנגדית ביכולת להסביר את הנתונים עליהם הסתמך, כי אין להכשיר ולקבל את ההפסד העתידי הנטען.

עם זאת, יש לקחת בחשבון, כי אכן ישנו הפסד עתידי כתוצאה מאפשרות הטליות להמליט ולמכור לאחר מכן את הטלאים. אני אפצה פיצוי גלובאלי של 30,000 ₪ הנראה לי נכון, בנסיבות העניין, גם לאור מידת ההתרשמות שלי מסך נזקו של התובע.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ