ביטון נ' מדינת ישראל

החלטה

נגד העורר ונאשם נוסף הוגש כתב אישום לביהמ"ש השלום באשדוד ובו הם מואשמים בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

על פי הנטען ביום 13.8.10 בשעת לפנות בוקר תקפו השניים, עם אחד נוסף, את המתלונן שנקלע למקום במכות אגרוף בכל חלקי גופו. הנאשם האחר הניף לעבר ראשו של המתלונן מוט ברזל ובו בזמן העורר והאדם הנוסף השליכו לעברו אבנים.

למתלונן נגרמו חבלות בשתי ידיו. המדינה ביקשה לעצור את השניים עד תום ההליכים.

בהחלטה מיום 19.8.10 הורה ביהמ"ש השלום (כב' השופטת דינה כהן) על מעצר הנאשם השני עד תום ההליכים.

אשר לעורר דנן, נקבע בהחלטה כי עקב חולשה יחסית של הראיות לכאורה אין מקום למעצר של ממש, לאור זאת הסתפק ביהמ"ש קמא בהחלטה על מעצר בית בתנאים מגבילים.

בפני עררו של העורר על אותה ההחלטה.

לטענת הסנגורית המלומדת חומר החקירה אינו עולה כדי ראיות לכאורה כל עיקר ולכן לא היה מקום מלכתחילה לא למעצר ואף לא לחלופת מעצר.

במהלך הדיון עיינתי בעיקרי חומרי החקירה הקשורים לעורר ואין בידי לקבל טענת הסנגורית. אין מחלוקת כי העורר היה עם בני החבורה שנקהלה במקום האירוע ובשעת האירוע. גם העורר עצמו אינו חולק על כך.

בהודעה שנגבתה מבחורה שנכחה במהלך הדברים בראשיתם, ענבל לובלין היא מוסרת כי העורר המוכר לה היטב היה בין הנוכחים במקום וכי הוא היה בין אלה שדלקו אחר המתלונן. היא גם מוסיפה ומזהה אותו בוודאות בסרט שצולם במקום האירוע במצלמה המותקנת במקום (חניון של אגד).

כב' השופטת דינה כהן קבעה בהחלטתה כי הדברים עולים כדי ראייה לכאורית ומסכים אני עימה עם קביעה זו. כמו כן מסכים אני עם כב' השופטת כהן כי עוצמת הראיות הלכאוריות בענינו של עורר זה נמוכה מהראיות הלכאוריות הקיימות נגד הנאשם השני והדבר הצדיק, כפי שהחליט ביהמ"ש קמא, התייחסות שונה לענין בקשת המדינה למעצרם של השניים.

לאור זאת, אינני מקבל את טענת הסנגורית כי אין ראיות לכאורה, לא הייתי גם מגדיר את הראיות הלכאוריות כקלושות.

סוף דבר, לאור האמור לעיל, אין בידי להיעתר לערר ואני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום כ"ז אלול תש"ע, 06/09/2010 במעמד הנוכחים.

יוסף אלון, נשיא