בהיג' קעואר ובניו בע''מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח ואח'

החלטה

ושוב עסקינן בבקשות הדדיות שעניינן אי השלמת ההליכים המקדמיים.

ביום 20/10/2010 הוגש כתב התביעה.

ביום 13/12/2010 הוגש כתב ההגנה.

ביום 20/12/2010 ניתנה החלטה הכוללת צווים בעניין מענה על שאלונים, גילוי מסמכים והוראה להגיש תצהירי עדות ראשית.

ביום 23/5/2011 התקיימה ישיבה אשר במהלכה התברר שהצדדים לא מצאו לנכון לקיים את הצו בדבר השלמת ההליכים המקדמיים וכנגזר מכך אף לא הגישו את התצהירים כנדרש. עד אותה ישיבה לא הוגשה בקשה מטעם מי מהצדדים לגבי אי ההשלמה הנטענת. בכל אופן, בתום הישיבה נקבעו מועדים חדשים להשלמת ההליכים (עד 20/7/2011) ומועדים חדשים להגשת התצהירים.

ביום 11/9/2011, חודשיים לאחר שהיה צורך להשלים את ההליכים בהתאם למועדים "החדשים", הגישו הנתבעים בקשה להורות לתובעות לגלות מסמכים ולהשיב תשובות מפורטות יותר לשאלון שנשלח אליהן. בסעיף 6 לאותה בקשה צוין כי התובעות העבירו לנתבעים דרישות דומות ביום 18/5/2011 וכי "הנתבעים עושים להשלמת המענה" (כלומר, שהנתבעים אף הם לא הצליחו להשלים את הנדרש במשך ארבעה חודשים למרות ההחלטה השניה שלי לגבי הארכת המועדים עד 20/7 לכל המאוחר). לא ביקשתי את תגובת התובעות לבקשה זו והפצרתי בצדדים לעשות מאמץ להגיע להבנות לגבי השלמת ההליכים על מנת שנוכל (סוף סוף) לקיים ישיבה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ולראות כיצד ניתן להתקדם לקראת בירור התיק.

ביום 10/11/2011, ארבעה ימים לפני המועד שנקבע לדיון, וככל הנראה כהכנה לדיון, הגישו התובעות בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבעים בשל שהנתבעים לא גילוי את מסמכיהם ולא השיבו על שאלון שהופנה אליהם במאי 2011 (אותו השאלון שהנתבעים "עשו מאמץ" לענות עליו, בהתאם לאמור בבקשתם חודשיים לפני כן, כמוזכר בסעיף הקודם).

כיון שהישיבה נקבעה ליום 14/11/2011 – קבעתי כי הנושא ידון בישיבה.

ביום 14/11/2011, במהלך הישיבה התברר שהנתבעים השיבו לשאלון ערב הדיון, ביום 13/11/2011, אם כי לשיטת התובעות התשובות אינן מספקות והתברר כי רשימה של מסמכים הועברה מאת הנתבעים לתובעות בבוקר הדיון - כך לשיטת ב"כ התובעות. עוד התברר, לשיטת ב"כ הנתבעים, כי אף הוא קיבל לידיו אסופה של מסמכים מאת התובעות בבוקרו של הדיון וכי לשיטתו חסרים באסופה מסמכים ספציפיים שהוא ביקש בשלב הקודם.

ביום 15/11/2011, יום לאחר הדיון, הגישו הנתבעים את תגובתם לבקשה של התובעות מיום 10/11/2011, למרות שהנושא נדון בדיון יום קודם, ושם צויין כי התובעות הן שלא השלימו את ההליכים המקדמיים, בהתאם לבקשה שהוגשה ביום 11/9/2010 ובכל אופן, כי השאלון שהופנה אל הנתבעת מס' 1 "צפוי להחתם בזמן הקרוב".

ביום 21/11/2011 הוגשו (בשעה טובה) תצהיר העדות הראשית של התובעות (באיחור של חודש).

ביום 29/11/2011 הוגשה שוב בקשה מטעם הנתבעים לחייב את התובעות לגלות מסמכים ולהשלים את המענה על השאלונים, תוך שהם מציינים כי הגשת התצהירים מטעם התובעות אינו יכול להוות תחליף למבוקש.

ביום 8/12/2011 הוגשה תגובת התובעות בה נטען כי התובעות העבירו את המסמכים המבוקשים וכי לעומת זאת הנתבעים עדיין לא השלימו את ההליכים המקדמיים, ובכל זאת הוגשו התצהירים מטעם התובעות בהתאם לרוח הדברים במהלך הדיון ביום 14/11.

עד כה פירוט השתלשלות האירועים.

מהאמור מעלה עולה כי שני הצדדים אינם שבעי רצון מהמענה לשאלונים שנשלחו ושניהם סבורים כי חסרים בידם מסמכים.

לאחר שקראתי שנית את כתבי הטענות של הצדדים, לרבות הנספחים, לאחר שקראתי את תצהירי התובעות שהוגשות, לאחר שחזרתי וקראתי את הבקשה של הנתבעים מיום 11/9 – אני מוצאת שאין כל טעם או צידוק ליתן צווים נוספים בנוגע להליכים המקדמיים.

לגבי דרישות שאולי קיימות עדיין מצד הנתבעים אומר כי מצאתי שיש די נתונים עובדתיים בתצהירים שהוגשו וניתן להפנות שאלות בחקירה נגדית ככל שידרש. בנוסף, מצאתי שמרבית השאלות שלכאורה לא נענו על ידי התובעות בצורה מספקת, דווקא קיבלו מענה בתצהירים ובנספחים והנתונים העובדתיים החיוניים קיימים. עוד אומר כי קריאה מחדש של כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים והשוואת הדברים שמפורטים שם לשאלון שלא קיבל מענה "טוב מספיק", מלמדת אותי שאין צורך במידע נוסף מצד התובעות על מנת להכין תצהירים מטעם הנתבעים. את "האמת" של עדי ההגנה ניתן להעלות על הכתב בצורת תצהיר גם ללא המידע שמתבקש מאת התובעות (ואשר לטענת התובעות כבר נמסר ממילא).

לגבי דרישות שאולי קיימות עדיין אף מצד התובעות אומר כי נדמה לי שאין מקום להעתר לבקשות מטעם מי מהצדדים שעה שלא שוכנעתי שכל החלטותי שהופנו כלפיהם מולאו במלואן ובמועד שנקבע. שני הצדדים מצאו לנכון לבזבז חודשים רבים סביב ההליכים המקדמיים (והראיה היא שעיקר המסמכים הוגשו ערב הדיון ובבוקר הדיון), ואין בדעתי לעסוק בנושא בשלב הזה.

עוד יש לזכור כי ככל שיתברר במהלך ישיבת ההוכחות שישנם מסמכים שהוסתרו בכוונה או מידע שהוסתר בכוונה – לדברים תהא משמעות ואין צורך להרחיב.