בג"ץ 868/14 חרבי אברהים מוסטפא מוסטפא ואח' נ' פרקליט המדינה ואח'

הנשיאה מ' נאור:

           עניינה של עתירה זו בהחלטתו של פרקליט המדינה - המשיב 1 שלא להגיש כתבי אישום נגד המשיבים 2 ו-3 בגין עבירות של אחיזת מקרקעין בכוח, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, ובניה ללא היתר באדמותיהם של העותרים 3-1.

רקע

1. במוקד העתירה נמצאים חמישה מבנים שהוקמו ובינתיים נהרסו (להלן: המבנים) באתר המכונה "גבעת האולפנה" השוכן מחוץ לישוב בית אל. האתר ידוע גם כשכונת ג'בל ע'רטיס שבכפר דורא אל קרע. העותרים 3-1 הם הבעלים הרשומים או יורשיהם של הבעלים הרשומים של שתי חלקות הידועות כחלקות 34 ו-39 בגוש 5 (להלן: החלקות) עליהן נבנו המבנים. הבניה נעשתה על ידי המשיבה 3 - החברה לפיתוח קרית הישיבה בית אל ובית אל ב' (להלן: החברה), שהמשיב 2 - יואל צור (להלן: צור) הוא מנהלה הכללי וחבר בוועד המנהל שלה.

2. ביום 28.9.2008 הגיש העותר 1 תלונה במשטרת בנימין בגין עבירת הסגת גבול לחלקה 34. במסגרת הודעתו טען שראה כי על החלקה הונחו קראוונים כבר בשנת 1998. כאשר נשאל מדוע לא הגיש תלונה קודם לכן טען שפנה למנהל האזרחי בעניין אך פניותיו לא נענו. ביום 11.2.2009 מסר העותר 1 הודעה נוספת במשטרה ובה שינה את גרסתו וטען כי עורך דין מטעם העותרת 4 הוא שסיפר לו על הבניה וכי הוא לא ראה זאת בעצמו. ביום 26.10.2008 הגיש העותר 2 תלונה במשטרת בנימין בגין עבירת הסגת גבול לחלקה 39. במסגרת הודעתו הסביר כי למד על הפלישה והבניה שנעשית בחלקתו, אשר לטענתו החלה בשנת 2000, מתצלום אוויר שמסר לו עורך דין מטעם העותרת 4. עוד הסביר כי לא הגיש תלונה קודם לכן שכן רק בשנת 2008 דאג להוצאתו של קושאן המכריז על כך שהחלקה שייכת למשפחתו. בעקבות שתי התלונות פתחה המשטרה שני תיקי חקירה (פל"א 388899/08 ו-פל"א 422128/08 בהתאמה).

3. לאחר שחוקרי המשטרה ערכו סיור באתר "גבעת האולפנה", נחקר צור ביום 13.1.2009 באזהרה כי הוא חשוד בהסגת גבול ובבניית מבנים ללא קבלת היתר. במהלך חקירתו טען צור כי קיבל את החלקות מהאגודה השיתופית "אמנה" (להלן: אמנה) אשר לטענתו טיפלה ברכישתן. באופן ספציפי סיפר כי בשנת 2000 החלה אמנה בהליך הרכישה של חלקה 34 מאדם בשם איברהים ג'ודה מוצטפא חסן (להלן: חסן) וכי הצדדים אף חתמו על חוזה אותו הציג צור לחוקר המשטרה. כאשר נשאל אם בדק שחסן הוא אכן הבעלים הרשום של החלקה או אם דאג לרישומה של החלקה על שם החברה, טען צור שבנושאים אלו טיפלה אמנה. לגבי חלקה 39 טען צור כי נמסר לו מאמנה כעשר שנים קודם לכן שהרכישה תושלם בעתיד אך שלא ידוע לו שהדבר אכן נעשה וכי אין הוא יכול להציג חוזה לרכישת החלקה. עוד אישר צור בחקירתו כי המבנים נבנו ללא היתר. כאשר נשאל מדוע הרשה זאת השיב כי מאחר שמשרד הבינוי והשיכון היה שותף לתכנון ולמימון של התשתיות המשמשות את האתר כולו ולתכנון המבנים עצמם, סבר כי אין מניעה לבנייתם. כאשר נשאל למועדי תחילת וסיום הבניה השיב צור כי עבודות הבניה החלו בשנת 1998 וכי בנית המבנים הסתיימה בחלקים: חלק בשנים 2004-2003, חלק בשנת 2006 וחלק בשנת 2008.

           לאחר חקירתו של צור ובעקבותיה גבתה המשטרה את הודעתו של מנכ"ל אמנה זאב חבר (להלן: חבר). בהודעתו מסר חבר כי בשנת 2000 פנה אליו מתווך קרקעות בשם מאיר דוידסון (להלן: דוידסון) והציג בפניו יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר (שעותק ממנו נמסר לחוקר המשטרה) ממי שהוצג כבעל חלקה 34 - חסן - לביצוע עסקת מכירה של החלקה. לטענתו של חבר בשלב זה נוסח ונחתם חוזה המכר אך לאחר מכן, מסיבה כלשהי, העסקה "נתקעה" ומעולם לא התממשה. כאשר נשאל חבר כיצד צור הורה על תחילת הבניה בחלקה שרכישתה ורישומה כלל לא הושלמו ענה שאין הוא אחראי לפעולותיו של צור. יתרה מכך, במסגרת הודעתו טען חבר כי אין הוא מסוגל לספק כל עדות להסכם בין אמנה לבין צור או החברה המקנה לאחרונים את הקרקע או מתיר להם להתחיל בפעולות בניה עליה. כמה ימים לאחר מכן נגבתה עדותו של דוידסון. בהודעתו מסר כי עסקת המכירה של חלקה 34 מעולם לא הושלמה, דבר שלטענתו צור היה מודע אליו, וכי נעשה ניסיון נוסף לעשות כן בשנת 2008 לאחר פניה של אמנה. לטענתו של דוידסון הסיבה העיקרית לכישלון עסקת המכר טמון בכך שחסן לא הוכיח באופן מספק כי הוא אכן הבעלים הרשום של החלקה. עדותו של חסן נגבתה פעמיים. בפעם הראשונה טען שמעולם לא מכר שום קרקע ובפרט לא את חלקה 34 שאינה בבעלותו וכי מעולם לא חתם על יפוי כוח נוטריוני. ביום 5.11.2009 נגבתה עדותו בשנית במהלכה שינה את גרסתו לאירועים מספר פעמים וקשר עצמו לעסקת המכירה של החלקה. לאור זאת אף הוזהר על כך שהוא חשוד במסירת הודעה כוזבת למשטרה במסגרת עדותו הראשונה. חקירתו השניה של חסן היוותה את פעולת החקירה המהותית האחרונה בשני התיקים.

4. במקביל למהלכי החקירה, הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (להלן: העתירה הראשונה) במסגרתה ביקשו כי יורה על מימוש צווי הריסה שהוצאו למבנים על ידי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון. בפסק דין שניתן בעתירה (הנשיאה ביניש והשופטים ג'ובראן ו-פוגלמן) קיבל בית משפט זה את הודעת המדינה לפיה בהתאם להחלטת הממשלה המבנים יהרסו בתוך שנה (בג"ץ 9060/08 עבדאללה נ' שר הביטחון (21.9.2011)). לאחר שבקשה ל"פתיחת הדיון מחדש" נדחתה ולאחר מספר דחיות בביצוע החלטת הממשלה, נהרסו לבסוף המבנים בשלהי שנת 2012.