אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בג"ץ ביטל גביית מיסים במחסומים בשל פגיעתה בזכויות אדם בסיסיות

בג"ץ ביטל גביית מיסים במחסומים בשל פגיעתה בזכויות אדם בסיסיות

תאריך פרסום : 18/01/2011 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
6824-07
20/12/2010
בפני השופט:
1. הנשיאה ד' ביניש
2. ח' מלצר
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
1. ד"ר עאדל מנאע
2. מוחמד אלחומס
3. סאמי בדראן
4. ראאד אבו ריאלה
5. אוניברסיטת אל קודס מרכז הפעילות הקהילתית
6. מרכז אלקודס לזכויות חברתיות וכלכליות
7. מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם
8. האגודה לזכויות האזרח בישראל

עו"ד טל ניר
עו"ד דן יקיר
הנתבע:
1. רשות המסים
2. המוסד לביטוח לאומי
3. משטרת ישראל

עו"ד ענר הלמן
פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

           האם המשיבים 2-1 מוסמכים לגבות חובות מס וביטוח לאומי באמצעות עיכוב החייבים במחסומי דרכים שהוצבו לצרכים מבצעיים על-ידי כוחות שיטור, ועיקול רכבו של חייב שאינו משלם את חובו על אתר? זוהי השאלה העומדת להכרעה בעתירה שלפנינו. 

1.        בכבישי מזרח ירושלים, מוצבים מעת לעת מחסומי דרכים על-ידי משטרת ישראל, שבהם מעוכבות מכוניות לבדיקה, משיקוליה המבצעיים של המשטרה. בצד השוטרים המוצבים, מצטרפים למחסומים גם אנשי רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי. כאשר רכב מעוכב במחסום על-ידי שוטר, מתבקש נהגו למסור לידי השוטר את תעודת הזהות שלו. מספר הזהות של הנהג מועבר לאנשי הגביה, ואם נמצא כי הוא או בני משפחתו הם בעלי חוב לרשויות אלה, מחויב הנהג בתשלום החוב או חלקו במזומן ולאלתר, שאחרת - תעוקל מכוניתו לשם הבטחת גביית החוב. כל אחד מבין העותרים 4-1 עוכב בעבר פעם אחת או יותר במחסום דרך מעין זה. על רקע התנהלות זו, הגישו העותרים ביום 8.8.07 את העתירה נושא דיוננו, שבה דרשו לבטל את השימוש במחסומי דרכים משטרתיים לגביית חובות, בשל אי החוקיות שבדרך פעולה זו ופגיעתה הקשה - לפי הטענה - בזכויות אדם מוגנות. בעקבות דיון בבקשה למתן צו על תנאי שהתקיים בבית משפט זה ביום 6.2.08 והערות בית המשפט במסגרת הדיון, ערך היועץ המשפטי לממשלה דיון נוסף בסוגיית "הצטרפותם של גובי מס של רשות המסים ושל המוסד לביטוח לאומי למחסומים משטרתיים מבצעיים", ותוצאת ההתייעצות הובאה לפנינו על-ידי המשיבים. להשקפת המשיבים והיועץ המשפטי לממשלה, לא קיימת מגבלה עקרונית להמשך קיומה של המדיניות הקיימת,  המעוגנת - להשקפתם - בהוראות הדין. לעמדתם, אין מניעה שאנשי הגבייה יצטרפו למחסומים משטרתיים, יקבלו מהמשטרה את מספרי הזהות של המעוכבים ובהתאם לבדיקה שתבוצע במקום, יעקלו כלי רכב של סרבני מס, בכפוף לסמכותם לפי פקודת המסים (גביה) (להלן, גם: הפקודה). משנותרה המחלוקת בעינה, ניתן צו על תנאי, הוגש כתב תשובה והתקיים דיון בעתירה לגופה. נוכח הודעת המשטרה בדבר הקפאת ההסדר של הצטרפות גובי המס של המשיבים 2-1 למחסומים, תוך הבהרה כי אין הדבר נעוץ, להשקפתה, במניעה נורמטיבית, והבהרת המשיבים כי לא יחדשו פעילות זו בלא שתינתן על כך הודעה מוקדמת בכתב לעותרים, התייתר הדיון בבקשה למתן צו ביניים שהגישו העותרים שעניינה היה הפסקת פעולת מחסומי הגבייה. הכרעתנו נדרשת, אפוא, בעתירה גופה.

טענות העותרים

2.        לטענת העותרים, מרבית מחסומי הגבייה נושא העתירה מוקמו בשכונות פלסטיניות בירושלים המזרחית. לדידם, מיקומם זה של המחסומים מביא לכך שרובם המוחלט של כלי הרכב העוברים במחסומים נהוגים בידי תושבים פלסטיניים, דבר המטיל עליהם כתם קולקטיבי של עבריינות, ועולה כדי הפליה. עוד גורסים העותרים, כי העילה היחידה להצבתם של המחסומים הינה גביית חובות, ויש לדחות את הטענה כי הם הוקמו לצרכים ביטחוניים. לדבריהם, נוהל דומה לזה נושא דיוננו נפסל בעבר על-ידי היועצת המשפטית של רשות השידור, כשזו הקימה מחסומים משלה לשם גביית אגרת הטלוויזיה והרדיו.

3.        העותרים מוסיפים וטוענים, כי עיכוב בעלי החוב במחסומים כרוך בשני "מעגלים" של פגיעה: המעגל הראשון נוגע לפגיעה במעוכבים עצמם. לדברי העותרים, עיכוב במחסום משמעו שאדם המצוי במהלך שגרת יומו, נקלע, ללא הכנה מראש, למצב שבו הוא נאלץ לבטל את תוכניותיו ולהמציא באופן מיידי כספים לכיסויו של חוב, שפעמים רבות הוא כלל לא היה מודע לו - שאחרת יעוקל רכבו במקום. התנהלות זו - טוענים העותרים - מונעת מן הנישום את זכותו לטעון נגד היווצרות החוב והליכי הגביה באופן אפקטיבי, היא משפילה ופוגעת בכבוד האדם שלו והיא מטילה עליו סטיגמה של עבריין מס, תוך פגיעה בזכותו לחירות, לחופש תנועה, לפרטיות ולהליך הוגן. המעגל השני מתמקד בפגיעה במרקם החיים של כלל תושבי האזור, כפועל יוצא של לחצי תנועה כבדים באזור המחסום.

4.        בצד האמור, טוענים העותרים, כי הפגיעה בזכויות אדם הכרוכה בפעילות במחסומי הגביה, נעשית בלא שניתנה למשיבים הסמכה מפורשת לכך בחוק, ומבלי לקיים את תנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. משכך, סבורים הם כי יש בשימוש באמצעי זה משום חריגה מסמכות. העותרים מצביעים על הסמכות המאפשרת לפקיד השומה לבקש מבית המשפט צו לעיכוב יציאתו מן הארץ של נישום שאינו מקיים את חובותיו לעיקול רכושו (סעיף 194(ג) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה)). עוד הם מצביעים על סמכותו של גובה מס שבקשתו לתשלום החוב אינה נענית, לגבות את החוב באמצעות כניסה לחצריו של סרבן, תפיסת נכסי המיטלטלין שלו ומכירתם (סעיפים 5-4 לפקודת המסים (גביה)). מעבר לסמכויות אלה - כך העותרים - לא ניתנה לגובי המס סמכות שבדין לבצע פעולות גבייה נוספות. לטענתם, את פקודת המסים (גביה) יש לפרש באופן דווקני, המצמצם את פגיעתה האפשרית בזכויותיו ובקניינו של הפרט. משכך - לא ניתן להסיק על קיומה של סמכות כללית, להקמה של מחסומים ולעיקול מיטלטלין על אם הדרך. לגישת העותרים, הסמכות להקמת מחסומי דרכים ולעיכוב תושבים מסורה בידיה של משטרת ישראל (המשיבה 3), והמשיבה 1 אינה רשאית לעשות בה שימוש. לשיטתם, יש לדחות את הטענה כי גביית המס נעשית באופן משני ואינה גורמת לעיכוב מעבר לזה הנדרש מטעמי ביטחון.

5.        בהתייחס למשיבה 3 - היא משטרת ישראל - טוענים העותרים כי הגם שבסמכותה להעמיד לרשות רשויות ציבוריות אחרות שוטרים שיסייעו להן למלא את תפקידם, כפופה סמכות זו לכך שהתפקיד שבו מדובר יהיה "על-פי דין". היות שהסיוע המוגש בהפעלת מחסומי הגבייה חורג מן ההסדר החוקי, ברי כי ככל שהמשיבה 3 מסייעת למשיבים 2-1  בהפעלת מחסומי הגבייה, הרי שמדובר בשיתוף פעולה שאינו עומד בדרישות הדין.

           בצד זה, ובהתייחס לדרישת שוטרים מחייבים פוטנציאליים להציג תעודת זהות, נטען כי לא ניתן לפרש את סעיף 3 לחוק החזקת תעודת זהות והצגתה, התשמ"ג-1982 (להלן: חוק החזקת תעודת זהות), כמעניק למשיבים סמכות כללית ובלתי מוגבלת לדרוש מאדם להציג תעודת זהות ולעכבו לשם כך. לטענת העותרים, פרשנות רחבה וגורפת של חוק זה, תרוקן מכל תוכן את הוראות העיכוב בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ויהיה בה משום פגיעה לא מידתית בזכויות יסוד. העותרים מוסיפים, כי עצם מסירת מספר תעודת הזהות של המעוכב לגובה המס אסורה בשל פגיעתה בזכות לפרטיות, ויש בה כדי להפר את העיקרון שלפיו ניתן להשתמש במידע שנמסר לצורך מטרה מסוימת, רק לאותה מטרה ולא לשום מטרה אחרת. לדברי העותרים לא ניתן להשתמש בחריג הקבוע בסעיף 23(ג) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) בענייננו, שכן בהתאם לחריג זה, מותר להעביר מידע רק ככל שהעברתו "דרושה" לביצוע תפקידי הרשות, ואילו במקרה דנן, אין המידע "דרוש" לביצוע תפקידיה של המשטרה.

6.        מעבר לשאלת קיומה של סמכות, טוענים העותרים כי המדיניות נושא העתירה הינה בלתי סבירה ובלתי מידתית, נוכח פגיעתה החוזרת ונשנית בשורה של זכויות יסוד, וההפרעה הקשה הכרוכה בה למרקם חייהם של תושבי האזור. להשקפתם, השימוש  באמצעי של גבייה במחסומים אינו תנאי הכרחי לשם גבייה יעילה של חובות המס, ולמשיבים עומד מגוון אמצעים אחרים אשר פגיעתם בזכויות התושבים פחותה, לרבות תפיסת המיטלטלין של החייבים בחצרותיהם, בהתאם לקבוע בפקודת המסים (גביה).

           על יסוד טעמים אלה, מבקשים העותרים להפוך את הצו על תנאי שניתן בעתירה זו לצו מוחלט.

טענות המשיבים

7.        המדינה טוענת מצדה, כי המחסומים נושא העתירה אינם "מחסומי גבייה", שכן תכלית הקמתם היא מילוי תפקידיה המובהקים של המשטרה, ובכלל זה מניעת פעילות חבלנית עוינת; תפיסת שוהים בלתי חוקיים ובדיקת כלי רכב לפי פקודת התעבורה, התשכ"א-1951. לדידה, בעבר נעזרו אמנם המשיבים 2-1 בשוטרים בשכר, שלעיתים הקימו מחסומים, אולם אופן פעולה זה הופסק. אנשי הגבייה מצטרפים רק למחסומים קיימים - ואף לא לכולם. במקרה שבו המשטרה סיימה את בדיקתה ולא מצאה לנכון להמשיך ולעכב רכב מסוים מטעמיה המבצעיים, הרי שבאותו שלב - ככל שטרם התברר האם תלוי ועומד חוב של הנהג לרשויות, מופסקת הבדיקה ונהג הרכב יכול להמשיך בנסיעתו. רכב שאינו מעוכב לבדיקה במחסום על-ידי המשטרה במסגרת פעילותה המבצעית, אינו נבדק על-ידי אנשי הגביה, וממילא גם אינו מעוכב על-ידם. לטענתה, בדיקת נציגי הגבייה במחסום אמורה להתבצע מבלי לגרום לעיכוב נוסף, מעבר לזה הנגרם על-ידי המשטרה לצרכיה, ורק אם הבדיקה הראשונית העלתה כי קיים חוב - ניתן יהיה לעכב את הרכב לפרק זמן נוסף. עוד מציינים המשיבים, כי הבדיקה המדגמית של כלי הרכב המתבצעת בשעות העומס, אינה שוללת את תכליתו המבצעית-ביטחונית של המחסום, ומקורה ברצון למזער את ההכבדה על הנוסעים בדרך, לאזן בינה לבין הצרכים הביטחוניים ולקיים את תנאי המידתיות.

8.        בצד זה, מדגישה המדינה כי אנשי רשות המסים מצטרפים למחסומי משטרה מבצעיים לא רק במזרח ירושלים אלא גם במקומות אחרים בדרום הארץ ובמרכזה, ולפיכך, יש לדחות את הניסיון לצבוע את המחסומים בגוון אתני פסול. לטענת המדינה, מיקום המחסומים נגזר מצרכיה המבצעיים של המשטרה, וככל שהם הוצבו באזור מזרח ירושלים, נבע הדבר מהסיכון לחדירת מחבלים לישראל דרך קו התפר באזור "עוטף ירושלים" ומהחשש מכניסת שוהים בלתי חוקיים לתחומי מדינת ישראל דרך נתיב זה.

9.        המדינה מציינת בנוסף, כי במסגרת בחינת האפשרות לעקל את הרכב, מוענק לגובי המס שיקול דעת רחב, שבגדרו ניתן משקל גם לשיקולים הומניטאריים. עוד ניתנת הדעת, לטענת המדינה, בין היתר, למיקום המחסום, לשעה ביממה ולשאלת קיומו של אמצעי תחבורה חלופי אם הרכב ייתפס. לדברי המדינה, שיעור החוב המינימאלי המאפשר עיקול של כלי הרכב, ככל שמדובר במוסד לביטוח לאומי עומד על סכום של 5000 ש"ח, וככל שמדובר ברשות המסים - על 10,000 ש"ח. לאחר שנמצא כי ניתן לעקל ולתפוס את הרכב, יכול החייב - בכפוף להסדר עם אנשי רשות המסים במחסום - לשלם חלק מחובו בסמוך למחסום עצמו ולהתחייב להסדיר את יתרת החוב בתוך זמן קצר. הסדרים אלה - גורסת המדינה - מצביעים אף הם על מידתיותו של האמצעי שננקט. לגישת המדינה, לא ניתן להתעלם מן ההקשר שבו מתבצע הליך הגביה, ומן החשיבות הגלומה באכיפת תשלום חובותיהם של חייבי מס וביטוח לאומי. לדבריה, יש לזכור שמדובר בסרבני תשלום שחובם הפך לחלוט, שאין מניעה בדין לנקוט בעניינם הליכי גבייה, ובכלל זה תפיסת רכבם לשם גביית החוב.

10.      בהתייחס לטענה בדבר היעדר סמכות עיכוב למשטרת ישראל, טוענת המדינה, כי לשוטר העומד במחסום מבצעי שהוקם על מנת לאפשר למשטרה למלא את תפקידיה על-פי דין, קיימת סמכות לבקש מכל אדם הנמצא ברכב המעוכב במחסום להזדהות בפניו ולהציג לו תעודת זהות. לדידה, אין גם מניעה שהשוטר במחסום ימסור לאחר מכן לנציג רשות המסים את מספר תעודת הזהות של נהג או נוסע פלוני, שכן אין מדובר במידע פרטי, ומשכך - לא חל עליו חוק הגנת הפרטיות. לטענת המדינה, אין כל דופי בסיוע של רשות שלטונית אחת לרעותה באכיפת הדין, ובנסיבות ענייננו - יש בה אף כדי לקדם ערכים ציבוריים ראויים של אכיפת שלטון חוק. לטענתה, המקור העיקרי להוצאתם לפועל של הליכי הגביה הינו פקודת המסים (גביה), המעניקה סמכות מפורשת לעקל מיטלטלין של חייב בכל מקום שבו הם מאותרים, ומאפשרת לשם כך כניסה לחצרי החייב וכן לחצרים שאינם של החייב לשם הפעלת הסמכויות הקבועות בה. לטענת המדינה, את הסמכות לעקל מיטלטלין של החייב המצויים בשטח ציבורי, ניתן להסיק על דרך קל וחומר. לגישתה, את הוראות סעיף 5(1) לפקודה, המסמיך את גובה המס לעקל מיטלטלין של החייב בחצריו, יש לראות ככזו הבאה להוסיף על סמכותם של גובי המס לפעול ברשות הרבים, באופן שהן מסמיכות את גובי המס להיכנס גם לחצריו של החייב עצמו. פרשנות זו, נסמכת - לטעמה - גם על המציאות שבה בחלק ניכר מן הבתים במדינת ישראל אין חניות פרטיות, ורכבי הדיירים חונים ברחוב הסמוך לבית, ושם הם נתפסים בפועל. לשיטת המדינה, הפגיעה בזכות להליך הוגן שמסב השימוש בפקודה לשם תפיסת כלי רכב במחסומים משטרתיים, אינה שונה מפגיעה הנגרמת עקב הליך אחר הננקט מכוח הפקודה. ממילא יש לזכור, כי עובר להליך הגבייה, נמסרו לחייב דרישות תשלום, והוא מיאן להיענות להן. לטענת המדינה, היות שתפיסת הרכב מבוצעת רק כאשר מדובר בחוב סופי, אין מניעה שהחייב יגיש מבעוד מועד ערעור על השומה שהוצאה, בין לבית המשפט, בין לרשות המינהלית המוסמכת, וחייב שלא עשה כן - אין לו להלין אלא על עצמו. מטעמים אלה מבקשת המדינה להורות על דחיית העתירה.

דיון

11.      כבר בפתח הדברים, אציין כי אניח לטובת המשיבים ולצורך הדיון, כי הצבת המחסומים נובעת מתכלית ביטחונית, בעוד שהגביה הינה אך מטרה משנית. על רקע זה, בהינתן העובדה כי מחסומי דרכים שבהם מתבצעים הליכי גביה מוקמים גם במקומות אחרים ברחבי הארץ, גם אם בהיקף ותדירות שונים, ונוכח הכרעתנו לגופה של עתירה, לא ראיתי להידרש לטענת העותרים כי הקמת מחסומי הגבייה במזרח ירושלים - יסודה בהפליה פסולה.

12.      גם בהינתן האמור, הרי שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להתקבל. לתוצאה זו הגעתי על יסוד עמדתי כי עיקול כלי רכב במחסומי דרכים משטרתיים חורג מהסמכות המוקנית למשיבים  2-1 בפקודה, הכל כפי שיובהר להלן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ