חבקה נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה נצרת

בפני "בקשה להארכת תוקף עיכוב ביצוע כניסת צו הריסה לתוקף".

הבקשה מתייחסת לצו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (כנוסחו לפני תיקון 116), שניתן ביום 20/8/17, כלפי בניה של שלד בניין בן קומה אחת, עשוי בניה קשיחה (בטון ובלוקים) בשטח של כ- 200 מ"ר, שבוצעה במקרקעין הנמצאים באדמות כפר ינוח, בגוש 18726, חלקה 5 (להלן: "הצו או צו ההריסה").

המבקש הגיש בעבר בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי שאליו מתייחסת הבקשה דנן, ביחד עם בקשה לעיכוב ביצוע הצו. בדיון שהתקיים בבקשתו ביום 13/9/17, הגיעו הצדדים להסכמות, במסגרתן חזר בו המבקש מהבקשה והסכים שהצו יעמוד בתוקפו, בכפוף לדחיית המועד לביצוע הצו למשך 6 חודשים, החל מיום 13/3/18.

בהתאם להסכמת הצדדים, בהחלטה שניתנה ביום 13/9/17, אפשרתי למבקש לחזור בו מהבקשה לביטול הצו, דחיתי את הבקשה, וקבעתי, כי אם לא יתקבל היתר בניה למבנה הנזכר בצו ההריסה עד ליום 13/3/18, הצו יהיה ניתן לביצוע החל מיום זה ובתוך 60 יום לאחר מכן (בכפוף להפקדת ערובה מצד התובע, שהופקדה).

היום הגיש המבקש את הבקשה דנן, אשר הסעד המבוקש בה הוא למעשה, "בקשה להארכת מועד לביצוע צו", כמשמעותה בסעיף 1 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות"), ולא "בקשה לעיכוב ביצוע צו", שהיא בקשה המתייחסת לצו זמני לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, במהלך תקופת הדיון בבקשה לביטול הצו, על פי סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

הנימוק המרכזי של הבקשה הוא התקדמות ממשית בהליכי התכנון, המקימה סיכוי להכשרת הבניה אשר לגביה ניתן צו ההריסה.

הבקשה לא הוגשה לפי סדרי הדין הקבועים בתקנות:

בסעיף 2(א)(2) לתקנות נקבע שיש להגיש את הבקשה עד 7 ימים לפני מועד ביצוע הצו, ואילו הבקשה הוגשה יומיים בלבד לפני מועד ההריסה.