בב"נ 45291-05-16 מ. מ. ערערה-בנגב נ' לתכנון ולבניה מחוז דרום

ביום 18.5.2016 הוצא צו הריסה מנהלי על ידי יו"ר הוועדה המחוזית מחוז דרום נגד מבנה הנמצא בנ.צ 203980/563756 מזרחית לדרך 80 בתחום המועצה המקומית ערערה בנגב (להלן: "צו ההריסה").

זוהי בקשה לביטול או עיכוב ביצועו של צו הריסה זה אשר הוגשה על ידי המועצה המקומית ערערה בנגב. המועצה, אשר בדיון זה לא יוצגה על ידי יועצה המשפטי, הגישה את הבקשה תוך שהיא נסמכת על נימוקים שונים הקשורים לאי עמידת הצו בתנאי סעיף 238 א לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965.

לטענת המבקשת מדובר במבנה המשמש כמסגד המשמש קבוצה "מתונה" מתושבי הישוב אשר נקלעה לסכסוך עם התנועה האיסלמיסטית (כך במקור בסעיף 20 לבקשה) וכי "מיקום המסגד נבחר על ידי המועצה המקומית, זאת תוך ראיה תכנונית לעתיד כי המקום ישמש לצורכי ציבור לרבות מוסדות דת". (סעיף 23 לבקשה)

חשוב להדגיש כי מתוך הבקשה עולה כי המבקשת פועלת בניגוד לחוק שכן על פי הבקשה לא הוגשה כל בקשה להיתר ולא הוגשו כל תכניות לצורך הפקעת הקרקע (סעיף 35 לבקשה).

בהחלטתי מיום 22.5.2016 ציינתי כי נוסח התוספת הראשונה לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי), התש"ע-2010 (להלן: "התקנות") מחייב כי תובהר הזכות של המבקשת במקרקעין הנדונים. די היה בנוסח מחייב זה של התקנות כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף שכן על פניה אין כל אזכור כנדרש בתקנות לזכותה של המבקשת במקרקעין.

זאת ועוד, הבקשה על פניה מלמדת כי המבקשת עברה על החוק ועל כן הוריתי על התייצבותו של היועץ המשפטי של המועצה.

לדיון שהתקיים ביום 2.6.2016 לא התייצב היועץ המשפטי אלא רק מהנדס המועצה תוך שב"כ המבקשת מציינת כי בשלב זה אין יועץ משפטי למבקשת. יוער רק כי למעשה כל עוד לא מונה יועץ חדש אמור לכהן היועץ המשפטי הקודם אך נניח לעובדה זו.

במסגרת הדיון נדונה זכות העמידה של המבקשת. יש לציין כי המבקשת ציינה כי מתפללי המסגד הגישו בקשה להצטרף ולהכיר בהם כמי "שרואים עצמם נפגעים" באופן המקנה להם זכות עמידה. בעניין זה הפנתה ב"כ המבקשת לע"פ 6049/09 (מחוזי ב"ש) בו קבעה השופטת ד"ר דפנה אבניאלי כי למתפללים יש זכות עמידה.

ב"כ המשיבה בתגובה מפורטת ביקש לדחות את הבקשה על הסף תוך שהוא נותן תשובה לכל אותם פגמים להם טענה המבקשת.