בב"נ 44635-07-14 שטינמץ פאהן נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה חבל אשר ואח'

הבקשה וטענות הצדדים

1.ביום 22.7.2014 הוציא המשיב 2, יו"ר הועדה המרחבית לתכנון ובניה מטה אשר (להלן: יו"ר הועדה ו- הועדה, בהתאמה), צו הריסה מנהלי (להלן: הצו) מכח סמכותו לפי סע' 238א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: החוק) – לגבי עבודות בניה שבוצעו על ידי המבקשת שכוללים: הצבת בית מגורים בן שתי קומות, בניית מרפסת מעץ הנשענת על עמודי ברזל בקומת הקרקע מכיוון מערב, בניית קונסטרוקציה מברזל (שלושה עמודים וארבע קורות), ובניית מרפסת מעץ בקומה הראשונה הנשענת על עמוד ברזל וקונסטרוקציית ברזל.

2.בפניי בקשת המבקשת להורות על ביטול הצו. בבקשה ובדיון בפניי טענה המבקשת מספר טענות שלדידה יש בהן כדי להביא לביטול הצו. נטען כי בניית הבית – שנבנה ליד בית קיים של המבקשת ועל חלקה שבבעלותה – הסתיימה והבית היה מאוכלס בעת מתן הצו (על ידי בנה של המבקשת וזוגתו) , כך שאין הצו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת; כי הרשות שגתה בהוצאת צו ההריסה ולא שקלה את השיקולים הרלוונטיים להליכי התכנון ביישוב "כליל" בו מצוי המבנה; כי ראש המועצה האזורית עמו התייעץ יו"ר הועדה התנגד להוצאת הצו; כי הוצאת הצו מפלה את המבקשת, מהווה אכיפה בררנית ומפרה הבטחה שלטונית, בין היתר בכך שהמבקשת "הסתמכה על מצב קיים במשך 17 שנים"; כי הוצאת הצו מהווה שינוי מדיניות בכל הקשור באכיפת עבירות תכנון ובניה ביישוב "כליל"; וכי הוצאת הצו אינה מידתית נוכח קיומו של אופק תכנוני שעשוי להביא להכשרת הבניה.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה, וטוענים, בין היתר כי הצו הוצא כדין והתקיימו כל הדרישות שקובע החוק. עוד נטען שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב ועל מנת לקבוע עובדות מוגמרות בשטח. כן נטען כי דבר הגברת האכיפה צוין במפורש עוד לפני שהמבקשת בנתה את המבנה וכי לא קיים אופק תכנוני נראה לעין להכשרת הבנייה.

4.ביום 10.8.2014 קיימתי דיון במעמד הצדדים. במהלך הדיון ביקש ב"כ המבקשת לזמן את יו"ר הועדה לשם חקירתו. למרות שאני סבור כי בדרך כלל ובהעדר סיבה מוצדקת והכרחית, אין מקום לשמיעת ראיות בהליך של בקשה לביטול צו הריסה מנהלי אין מקום לשמיעת ראיות – וראו בהקשר זה תקנה 4 לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010 שמאפשר במקרים המתאימים מתן החלטה אף ללא עריכת דיון – ולמצער, ניתן לנהל חקירה קצרה לגבי מחלוקות עובדתיות הנגזרות מהתנאים הנדרשים על פי החוק להוצאת צו ההריסה (נושא האכלוס וסיום הבניה ומועדם ושאלת קיום חובת התייעצות), הרי בנסיבת המיוחדות של מקרה זו ובמיוחד לאור הטענה בדבר שינוי המדיניות (עליה אעמוד בהרחבה בהמשך) קבעתי דיון נוסף אלי התייצב יו"ר הועדה, שהעיד ומסר אינפורמציה לגבי הליכי התכנון ונחקר על ידי ב"כ המבקשת.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות במסמכים שהוגשו ושמעתי את טענות הצדדים בפני, אני סבור כי כדין הוצא הצו ולא שוכנעתי כי קיימת עילה מוצדקת לביטולו, ועל כן – דין הבקשה להידחות.

6.בטרם אדרש לטענות הצדדים וטעמי החלטתי, אעמוד בקצרה על המטריה המשפטית הרלוונטית לדיון.

7.סע' 238א' לחוק התכנון והבניה מסדיר את ההליכים הקשורים בהוצאת צו הריסה מנהלי, והביקורת השיפוטית על הוצאתו. סע' 238א'(א) נותן סמכות בידי יו"ר ועדה מקומית לתכנון ולבניה לצוות על הריסתו של בנין שהוקם "ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור", "ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך" המאשר לפי ידיעתו שני נתונים אלה: "כי [...] הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג"; וכי "...לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר".