מונחת בפניי בקשתו של המבקש לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה המנהלי.
על הרקע העובדתי עמדתי בהרחבה בפס"ד מיום 20.9.14 ובהחלטתי מיום 1.2.16; וגם ערכאת הערעור סקרה את הרקע והעובדות בפס"ד שניתן במסגרת עפ"א 8885-03-16 מיום 28.3.16. משכך, אני לא רואה טעם בחזרה על הכתוב שם.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ונספחיהם אני סבור כי דין בקשה זו דחיה.
ראשית אדגיש, כי בניגוד לטענת המבקש בבקשתו אין כל חובה לקיים דיון במעמד שני הצדדים בבקשה כגון דא. בהתאם לתקנה 4 (ב) לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע-2010, ביהמ"ש כן מוסמך להכריע בבקשה במתן החלטה מנומקת בכתב ללא קיומו של דיון.
במקרה זה, לא ראיתי כל טעם בהזמנת הצדדים לדיון שיתקיים בפניי. הטענות העומדות ביסוד הבקשה ונימוקי הצדדים עולים מהבקשה והתגובה ואינם טעונים לא ליבון ובוודאי לא השלמה כלשהיא.
המבקש בבקשתו סומך על שני נימוקים, ושניהם גם במצטבר לא מטים את הכף לכיוון המבקש ולא מצדיקים את קבלת הבקשה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.