בשיר נ' ועדה מקומית לתכנון שפלת הגליל

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד לביצוע צו הריסה מנהלי לעוד 30 ימים.

נתוני רקע:

הנתונים הדרושים לעניין פורטו בהחלטות קודמות שלי שניתנו ביום 9.4.17 וביום 19.11.17.

לפיכך ועל מנת שלא להאריך בדברים אציין בתמצית את הנתונים הבאים: ביום 2.11.16 הוציאה המבקשת צו הריסה מנהלי למבנה שנבנה ע"י המשיב בחלקה 42 גוש 19600 בכפר כאבול (להלן – "הצו" ו-"המבנה" בהתאמה).

המשיב הגיש בזמנו בקשה לביטול הצו מנימוקים שונים, ולאחר דיון והגשת סיכומים, ניתנה החלטתי מיום 9.4.17 בה דחיתי בקשת המשיב לביטול הצו. ערעור שהוגש על החלטה זו מטעם המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה נדחה ביום 12.6.17.

ביום 6.7.17 הגיש המשיב בקשה להארכת המועד לביצוע צו ההריסה מנימוקים שונים שעיקרם הצפי והסיכוי להכשרת הבנייה. לאחר דיון ושמיעת טענות הצדדים, ניתנה החלטתי מיום 19.11.17 בה דחיתי את בקשת המשיב. פועל יוצא מכך, הצו אמור היה להתבצע עד ליום 19.12.17.

ביום 18.12.17, יום לפני תום התקופה לביצוע הצו, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד לביצועו מהנימוק כי פנתה למשטרת ישראל על מנת לקבל סיוע בביצוע הצו, אך המשטרה הודיעה לה ביום 14.12.17 כי לא תוכל לסייע לה באבטחת ביצוע הצו בשל שיקולים מבצעיים הקשורים במשטרה.

עם הגשת הבקשה, הוריתי על הגשת תגובה מטעם המשיב ותגובה כזו אכן הוגשה. המשיב עתר לדחיית הבקשה מנימוקים שונים שהינם נימוקים פרוצדורליים במהותם. לעניין זה טען המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי ושלא במועד שנקבע לכך בתקנה 2(א)(2) לתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי), תש"ע–2010 (להלן – "התקנות"), וכי הפנייה למשטרה לקבלת סיוע נעשתה אף היא בשיהוי, שכן מתשובת המשטרה ניתן ללמוד כי הפנייה אליה נעשתה ביום 30.11.17, כ-11 ימים לאחר החלטת ביהמ"ש מיום 19.11.17. עוד נטען, כי נוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 12.6.17 אשר דחה את הערעור שלו, הרי שתוקף הצו פוקע ביום 12.7.17 ועל המבקשת היה להגיש בקשה מסוג זה טרם פקיעתו במועד האמור, ולבסוף כי הבקשה אמורה הייתה להיות נתמכת בתצהירו של מהנדס הוועדה, ולא בתצהירו של מנהל מחלקת הפיקוח בוועדה.

נוכח האמור טען המשיב כי הבקשה מוגשת בחוסר תום לב, בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי רב, ולכן יש להורות על דחייתה.

דיון:

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, נחה דעתי להיעתר לבקשה.