פסק דין
עניינה של הכרעה זו באירוע מיום 21.9.04 בו, במהלך פעילות גורמי ביטחון בשכם, נפגע מירי חיילי צה"ל התובע בהיותו בן שלוש ובעת שאביו נשא אותו. התביעה הוגשה באמצעות הורי הקטין ונטען בה כי יש להטיל על הנתבעים את האחריות לנזקי הקטין.
לאחר שמיעת הראיות וקריאת הטענות לא מצאתי לקבל התביעה ולהלן ינומקו הדברים.
הנטען בתביעה:
1.התובע, יליד 2001 ותושב שכונת ראס אלעין שבשכם, טוען בתביעתו, שהוגשה כאמור באמצעות הוריו, כי ביום 21.9.04, או בסמוך לו, שהו כוחות הביטחון בקרבת מקום מגוריו ועסקו בביצוע מעצרים וחיפושים. נטען כי במהלך פעילותם זו, נורו או נפלטו מספר קליעים מכלי הנשק שהוחזקו בידיהם, באופן שאחדים מהם גרמו באקראי ובשגגה לפציעות ירי ברגלי התובע.
2.התביעה נתמכה בחוות דעתו של ד"ר קלצ'קו הרולד, מומחה לכירורגיה אורטופדית, במסגרתה נקבע כי חרף שני ניתוחים, להם נזקק התובע, נותרו לו הנכויות הבאות: 10% בגין צלקות רגישות ומכוערות; 10% בגין קיצור הגפה הימנית; 10% בגין חיבור קבוע של עצם הירך ו-20% בגין חולשת שרירים ירודה, בתפקוד של הגפה הימנית התחתונה, כולל הפרעה בתפקוד הרגל. התובע טוען כי על המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון, ועל מדינת ישראל - משרד הביטחון (להלן: "הנתבעת") לפצותו בגין נזקיו.
הנטען בהגנה:
3.הנתבעת, טוענת בהגנתה, כי במועד ובמקום המצוינים בתביעה, ביצעו חיילי צה"ל פעילות מבצעית, לצורך מעצר מחבלים ופעילי טרור מסוכנים וחמושים. זאת לפי מידע שהתקבל, לפיו הסתתרו הללו באזור האירוע, נשוא התביעה.
נטען, כי במהלך הפעילות, זיהה הכוח אדם המנסה לחמוק באורח חשוד, באופן בו הניחו חיילי צה"ל כי מדובר בחשוד בביצוע פשעים מסוכנים, המהווה איום ממשי על חייהם ו/או על שלום הציבור. על סמך הנחה זו, ביצע כוח צה"ל ירי לעבר פלג הגוף התחתון של הדמות החשודה. בדיעבד, התברר כי החשוד נשא בידיו ילד, הוא התובע דידן.
4.הנתבעת טוענת עוד, כי ירי במהלך מבצע תפיסת מעצרים וחשודים, בא בגדר "פעולה מלחמתית" וכי מטעם זה קמה לה הגנת "פעולה מלחמתית", כמשמעה בסעיף 5א לחוק הנזיקים האזרחייים (אחריות המדינה), התשי"ב- 1952.
לעניין זה, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי אין לנתק את האירוע בגינו מוגשת התביעה דנן, מהמכלול הרחב של אירועי הטרור, שהתרחשו במדינת ישראל באותה תקופה ובמשך קרוב לשבע שנים.
5.הנתבעת מפנה לחשיבות פעילות כוחות הביטחון, בשורת צעדי התגוננות ולחימה שונים אשר מטרתם הגנה ושמירה על חיי אזרחי המדינה ואשר לא יכול להיות ספק בנחיצותם. נטען כי עסקינן במלחמה לא קלה, כאשר הכוחות הנלחמים מנגד מסתתרים בתוך שטחי אוכלוסיה אזרחית ולפיכך - למרבה הצער, נגרמות גם פגיעות של מי שאינם מעורבים באופן ישיר בלחימה. מדובר למעשה במלחמה ובהתאם לדיני הלחימה, כל צד אחראי לפצות את אזרחיו בגין נזקיהם. כך מדינת ישראל מפצה את אזרחיה שנפגעו מאותה המלחמה מן העבר השני.
6.בכתבי טענותיהם העלו עוד הצדדים טענות באשר לסוגיית נטל ההוכחה והשאלה על מי ראוי להטיל הנטל האמור, בנסיבות המקרה.
הטלת ערובה:
7.ביום 13.1.08 הגישה הנתבעת בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה וביום 2.3.08 נעתרתי לבקשה והתובע חויב בהפקדת ערובה בגובה 10,000 ₪, ור' שם. ביום 30.4.08 הפקיד התובע את הערובה בקופת בית המשפט. לאחר שהושלמו ההליכים המקדמיים בין הצדדים, ניתנה לנתבעת ארכה להגשת חוות דעת רפואית מטעמה, אך היא עמדה על פיצול הדיון, באופן שיוקדם בירור שאלת החבות לבירור שאלת הנזק ובקשתה התקבלה בהחלטה מיום 28.1.09, בה גם הורתי על הגשת תצהירי הצדדים. ההכרעה להלן ממילא תדון רק בסוגיית האחריות.
תמצית תצהירי הצדדים:
תצהירי התביעה:
8.התביעה הסתפקה בשני תצהירים. תצהיר גב' נידאא אמין אלעאמודי, היא אימו של התובע ותצהירו של מר באדא אלעאמודי,הוא אב התובע.
9.מתצהירה של גב' נידאא אמין אלעאמודי ניתן ללמוד כי היא ילידת 1979, נשואה משנת 1999, עקרת בית ואם לשלושה ילדים ילידי 1999, 2001 ו-2005 (שנולד לאחר האירוע נשוא התביעה). המשפחה מתגוררת ברח' קשיקה בשכונת ראס אלעין שבשכם.
לטענתה ביום 21.9.04, בסביבות השעה 2:30 בלילה, עת שכל בני הבית היו במיטותיהם, נשמעו לפתע קולות פיצוץ בקרבת הבניין, מהם התעוררו בני הבית. מחוץ לבניין ועל גגות הבניינים הסמוכים נמצאו חיילי צה"ל. אחד מן השכנים, שהובא לבית המשפחה ע"י חייל צה"ל, נכנס לבניין ובקש מבני משפחת התובע וממשפחות אבי התובע, המתגוררות אף הן באותו בניין, לצאת ולהתרכז ברחוב. מדובר בבניין בן שלוש קומות בו מתגוררת משפחת אבי התובע על הוריו, אחיו ובני משפחותיהם.