א.מ.צ שמש (1990) בע"מ נ' משרד התחבורה/המשרד הראשי ואח'

פסק דין

תובענה בדרך של המרצת פתיחה שעניינה מכרז 2013/1000 "רהט כביש מזרחי הרחבה ושדרוג כניסה" (להלן "המכרז").

בהחלטה מיום 14/10/13 קבעה משיבה 2 (עורכת המכרז) כי משיבה 3 הינה הזוכה במכרז לביצוע העבודה הנ"ל. המבקשת משיגה בתובענה זו שהוגשה ביום 28/11/13 על החלטה זו, ועותרת לסעדים הבאים:

א. להכריז על ביטול ההסכם שנחתם בין משיבה 2 לבין משיבה 3.

ב. להחזיר לוועדת מכרזים את הדיון במכרז ולהורות לה לדון ולשקלל מחדש את הצעתה של העותרת.

ג. להורות לוועדת מכרזים להכריז על העותרת כזוכה במכרז.

בד בבד עם הגשת העתירה הוגשה בקשה לצו מניעה. בדיון שהתקיים ביום 18/12/13 משכה המבקשת את הבקשה לצו מניעה, לפיכך הבקשה נמחקה תוך שניתנה למבקשת ארכה בת 45 יום להודיע אם היא עומדת על ניהול התיק העיקרי. ביום 7/1/14 הודיעה המבקשת כי היא עומדת על ניהול ההליך, דא עקא, כנראה מתוך טעות, התיק לא נקבע לדיון ורק בחלוף כ 4 חודשים, ביום 1/5/14 פנתה המבקשת בבקשה לקבוע את התובענה לדיון.

בפתחו של הדיון שהתקיים היום ונקבע לחקירת מצהירים, הוסכם על כל הצדדים, לרבות המבקשת עצמה, כי בשלב זה, כאשר העבודה בשטח נמצאת בעיצומה, מדובר בדיון תאורטי בלבד, שכן מבחינה פרקטית לא ניתן להורות על הפסקת העבודה והחלפתה של הזוכה במכרז במבצע אחר, אפילו אם המבקשת תמצא צודקת בטענותיה.

בנסיבות אלו, כאשר מבוקש סעד שהכל מסכימים, כי אינו ניתן ליישום, יש מקום לדחיית התובענה.

המשיבים עומדים על פסיקת הוצאות בעיקר לאור העובדה כי נדרשו להכנת הדיון, אשר נועד כאמור לחקירת מצהירים וזאת חרף העובדה, כי המבקשת הייתה מודעת לכך כי היא עותרת עתה לקבלת סעדים שאינם יישימים.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את התובענה.

המבקשת תישא בהוצאות ושכ"ט ב"כ משיבות 1-2 בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים.