א. ברכאל בע"מ נ' אילן בדני עבודות עפר ופיתוח בע"מ

פסק דין

רקע

1.ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט חסדאי) בת"א 1834/09.

2.בין הצדדים נכרת הסכם בעל-פה (להלן: "ההסכם") לפיו תיתן המערערת למשיבה ייעוץ בעניין הכנת מסמכי מכרז לביצוע עבודות תשתית שהוצא על ידי עיריית הוד השרון (להלן: "המכרז" ו"העירייה" בהתאמה).

התמורה המוסכמת עבור הייעוץ היתה 10% מהיקף המכרז.

3.לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם חל לגבי מכרז משנת 2006 (להלן: "מכרז 2006" או "חוזה 2006"), אך בעוד המשיבה טענה כי התמורה המוסכמת התייחסה להיקפו המקורי של מכרז 2006 בסך 1,100,000 ₪, טענה המערערת כי התמורה הנ"ל התייחסה גם להרחבות ולהארכות והרחבות של מכרז 2006, שהוארך לשנת 2007, כשבסופו של דבר קיבלה המשיבה סכום של כ-3.3 מיליון ₪ בגין אותו מכרז, והמשיבה היתה זכאית לסכום של 10% מסכום זה עבור שירותי הייעוץ שנתנה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה, אפוא, בשאלה האם התמורה המוסכמת התייחסה להיקפו המקורי של חוזה 2006, או להיקף הכולל הארכות והרחבות של החוזה.

4.המערערת טענה בבית משפט קמא כי ראיה לכך שההסכמה התייחסה להיקפו המורחב של מכרז 2006, הינה כי המשיבה שילמה למערערת 199,500 ₪, שהינו סכום העולה על התמורה המגיעה מהיקפו המקורי של חוזה 2006 (1,100,000 ₪), וכי הדבר נובע מכך שהמשיבה החלה ליישם את ההסכמה ושילמה גם תמורה בגין הרחבות והארכות מכרז זה, אך חדלה מכך.

טענתה הנגדית של המשיבה היתה כי בין הצדדים נקשר הסכם דומה לגבי מכרז של העירייה משנת 2005 בהיקף של 750,000 ₪ (להלן: "מכרז 2005" או "חוזה 2005"), ובאותה תמורה עבור שירותי הייעוץ שניתנו עבור חוזה זה, והסכום הכולל ששולם התייחס לתמורה המגיעה עבור הייעוץ בגין שני המכרזים.

המערערת הכחישה קיומו של הסכם ומתן שירותי ייעוץ לגבי מכרז 2005.

אי הסכמה זו הולידה, אפוא מחלוקת נוספת בין הצדדים בשאלה האם היה או לא היה הסכם בין הצדדים למתן שירותי ייעוץ לגבי מכרז 2005.

פסק דינו של בית משפט קמא

5.בית המשפט קמא הכריע בשתי המחלוקות שנזכרו לעיל לטובת המשיבה.

6.באשר להיקף התמורה המוסכמת קבע בית המשפט קמא כי זו התייחסה להיקף המקורי בלבד של מכרז 2006. בית המשפט ייחס חשיבות רבה לכך שמנהל המערערת אישר כי הכין טיוטת חוזה בין הצדדים, שלא נחתמה, אך לא הגיש אותה כמוצג מטעמו. בית המשפט קבע כי במצב בו לא קיים בין הצדדים הסכם בכתב, היה באותה טיוטה כדי ללמד על אומד דעתם של הצדדים, בסוגיות שבמחלוקת ביניהם, ויש לזקוף את אי הגשת הטיוטה לחובת המערערת, בבחינת הסקת מסקנות כי אילו הייתה היא מוצגת, הייתה פועלת נגדה.

7.באשר למחלוקת בדבר הייעוץ שניתן או לא ניתן למשיבה בגין מכרז 2005, קיבל בית המשפט את גרסת המשיבה כי ייעוץ כזה אכן ניתן, וכי התמורה ששולמה למשיבה כללה גם תשלומים עבור מכרז 2005.

את קביעתו זו ביסס בית המשפט על כך כי במסמכים שונים, על גבי חשבוניות שהוציאה המשיבה למערערת ובמכתב דרישה ששלחה לה, ציינה המערערת את מכרז 2005 כאחד המכרזים אשר החשבוניות והדרישות מתייחסות אליו.

בית המשפט התייחס לטענת מנהל המערערת כי ציון מכרז 2005 נעשה בטעות הואיל ובעת שהכין את ההצעה למכרז 2006 נעזר במסמכי מכרז 2005, ועל כך שלא זכר כמה טעויות כאלה היו לו, וכי הפעם הראשונה בה טען כי לא נתן שירותים למכרז 2005 הייתה בתצהיר העדות הראשית שלו. בית המשפט לא קיבל את טענת הטעות.

נקבע כי המערערת לא העלתה את טענתה כי לא נתנה שירותי ייעוץ למשרד 2005 בכתב תשובה, הגם שהטענה הועלתה בכתב הגנה, וכי היה מצופה ממנה לעשות כן. כן נקבע כי הטיעון בעניין זה נכבש על ידי המערערת, והעלאתו במועד מאוחר פוגעת באמינות גרסתה. עוד נקבע כי גרסת מנהל המערערת בדבר הטעות לא נמצאה אמינה, וכי הציון החוזר של מכרז 2005 על גבי חשבוניות לא מעטות אינו פרי טעות אלא פרי זכותה החוזית של המערערת. בית המשפט קמא קבע כי הציון על גבי החשבוניות מהווה הודאת בעל דין, המחייבת את המערערת ומונעת ממנה להתכחש לכך.

בית המשפט סקר עוד את טענות הצדדים בדבר התשלומים ששולמו, כיצד יש לייחסם למכרז זה או אחר, ואי ההתאמה בין טענת המשיבה כי שילמה סכומים ביתר, לבין טענתה בכתב ההגנה.

בית המשפט קבע כי בהעדר הסכם בכתב בין הצדדים המגדיר את תנאי ומועדי התשלום, יקשה לעקוב אחר אופן התשלומים ושיעורם, אך קבע כי בגין 4 תשלומים שקיבלה המשיבה במחצית 2006, ואשר בגינם שילמה למערערת סך של 49,500 ₪, אין חולק כי אלו התייחסו לחוזה המקורי, שאין מחלוקת כי המערערת זכאית לשכר ייעוץ בשיעור 10% בגינו.