א.א. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ס' דבור), בע"פ 62958-05-17, מיום 26.09.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל באופן חלקי ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בקריית שמונה (כב' השופטת ר' שפילברג כהן), מיום 18.04.2017.

2. בהחלטתי מיום 25.10.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, עד אשר תוכרע הבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 8.09.2016, הורשע המבקש, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של ייצור, הכנה והפקה של סמים, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

4. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 31.07.2016, נערך חיפוש בקרוואן המגורים השכור של המבקש ביישוב בירייה. מן החיפוש עלה, כי המבקש גידל בכניסה לקרוואן המגורים כ-9 שתילי קנאבוס, במשקל כולל של 191.89 גרם נטו; וכן, כ-8 שתילי קנאבוס נוספים, בתוך הקרוואן עצמו, במשקל כולל של 117.23 גרם נטו.

5. המבקש הופנה על ידי בית משפט השלום אל שירות המבחן לשם הכנת תסקיר בעניינו. בתסקיר נאמר, כי המבקש התקשה לגלות יציבות בהתנהלותו "מגיל צעיר", והתקשה להתמודד עם מצוקותיו בדרכים מקובלות. בהתייחס לביצוע העבירות, נמסר בתסקיר כי "הנאשם [המבקש] קיבל אחריות על ביצוען [של העבירות] והסביר כי באותה תקופה סבל מכאבים קשים מאוד, התרופות שקיבל לא עזרו ולא הקלו על כאביו וגרמו לתופעות לוואי קשות, וטען שעל כן פנה לשימוש בגראס שהרגיע את כאביו ללא תופעות לוואי". עוד נאמר בתסקיר, כי "בדיעבד הנאשם [המבקש] מכיר ומודע למשמעות הבלתי חוקית של העבירה, שהיוותה להערכת שירות המבחן דפוס סימפטומטי להרגלים התנהגותיים מעברו"; וכי "הנאשם [המבקש] הביע חשש מההליך המשפטי וחווה אותו כאירוע מרתיע ומאיים עבורו". על יסוד האמור, המליץ שירות המבחן ליתן בעניינו של המבקש "עונש מאסר מותנה ומחויבות כספית". לבקשת בית משפט השלום, טרם גזירת העונש, הוכן תסקיר משלים בעניינו של המבקש. בתסקיר נמסר, כי בבדיקת השתן של המבקש התגלו שרידי סם; וכי "הנאשם [המבקש] לא הביע נכונות להשתבץ בכל טיפול, וכי עמדתו הייתה כי שימושו בקנאביס איננה בעיה המחייבת התערבות". לאור האמור, חזר שירות המבחן על המלצתו לענישה בדמות מאסר מותנה, בהדגישו כי מאסר לריצוי בפועל עלול להשליך על מצבו הבריאותי והנפשי של המבקש.

6. בהמשך לכך, ולצורך קביעת התאמתו של המבקש לריצוי מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות, הופנה המבקש על ידי בית משפט השלום אל הממונה על עבודות השירות בשב"ס (להלן: הממונה). בחוות דעתו של הממונה נמסר, כי המבקש נמצא בלתי כשיר לביצוע עבודות שירות, זאת בהינתן מצבו הרפואי של המבקש והצהרתו כי הוא ממשיך להשתמש בקנאבוס, ללא אישור.

7. ביום 18.04.2017, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה בגין העבירות שביצע המבקש, התייחס בית משפט השלום לחומרה הכרוכה בביצוע עבירות הסמים, ולאינטרסים הציבוריים שעניינם, המלחמה בעבירות הסמים והגנה על בריאות הציבור. בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי בהינתן מכלול נסיבות התיק, ובהם: העובדה כי המבקש גידל את השתילים בתוך קרוואן המגורים השכור ומחוצה לו, בצורה שהיא "אינה מתוחכמת"; כמות שתילי הקנאבוס, אשר עולה על הכמות המוכרת ככזו המיועדת לצריכה עצמית בלבד; העובדה כי לא נמצאו כלים ייעודיים לאריזת הסם ולהפצתו; התרשמותו של שירות המבחן כי גידול הסמים על ידי המבקש מהווה "דפוס סימפטומטי להרגלים התנהגותיים" מעברו; ומדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות, מתחם הענישה נע "בין מאסר קצר בפועל, של מספר חודשים, לריצוי בדרך של עבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל".

8. לצורך קביעת עונשו של המבקש, התייחס בית משפט השלום לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, ובכלל זה להודאת המבקש בעבירה שיוחסה לו; להמלצות שירות המבחן; ולעובדה כי לא הוצע לגבי המבקש כל הליך טיפולי שעניינו גמילה מסמים. בהמשך, התייחס בית משפט השלום למצבו הבריאותי של המבקש, וקבע כי "מצבו הבריאותי של הנאשם [המבקש], המסתכם בכאבי גב שמחריפים, המקשים על תפקודו, יילקח בחשבון בקביעת העונש במתחם הענישה, אך אין בנתונים אלה להכתיב ענישה מחוץ למתחם". אולם, הבהיר בית המשפט, בהקשר זה, כי "מאסר זה ייגזר בתחתיתו של המתחם העונשי". לאחר זאת, התייחס בית משפט השלום לעובדה כי המבקש אינו כשיר לריצוי עבודות שירות, בזו הלשון: "לקחתי בחשבון את עניין אי ההתאמה לעבודות שירות כשיקול לקיצור תקופת המאסר, שכן אין דומה מאסר לריצוי בכלא למאסר לריצוי בעבודות שירות, ולפיכך אטיל תקופת מאסר קצרה מזו שהייתה מוטלת אלמלא אי ההתאמה". לאור האמור, גזר בית משפט השלום על המבקש חודשיים מאסר לריצוי בפועל; 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש "עבירות מתחום הסמים, שעניינן איננו החזקת סמים או כלים לצריכה עצמית בלבד", למשך 3 שנים; מאסר על תנאי, לבל יעבור המבקש "עבירת סמים לצריכה עצמית", למשך שנה; והתחייבות כספית, על סך 1,000 ₪, להימנע מביצוע כל עבירה בתחום הסמים, למשך שנתיים.