אשר פדלון נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב

פסק דין

בפנינו תביעה של התובע להכיר בו כמי שנפגע בתאונת עבודה ביום 30.10.01.

ואלה העובדות הרלוונטיות לענייננו:

התובע עו"ד במקצועו, עבד במועדים הרלוונטיים לתובענה כחוקר במשרד חקירות.

ביום 28.10.02 הגיש התובע לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ובה נטען כי ביום 30.10.01 (בטופס התביעה נכתב בטעות 30.10.02) נפגע בצומת דרומית לקריית גת בתאונת דרכים בדרכו מבאר שבע ל'מעון' (נספח 1 לתצהיר התובע). לטענתו הוא חזר באותו ערב מדימונה בה ביצע את עבודתו, בדרך חזרה עבר דרך העיר באר שבע ועצר להתרעננות אצל אחיינו שהוא סטודנט, ומשם המשיך לביתו עד שנפגע בתאונה.

ביום 12.3.03 נחקר התובע על ידי חוקר הנתבע (נספח 2 לתצהיר התובע). בחקירתו הסביר כי באותו יום עבד בדרום, וכאשר חזר דרך העיר באר שבע עצר להתרעננות, למשך 10 – 20 דקות, אצל האחיין שלו שהוא סטודנט שהתגורר במעונות הסטודנטים, וזאת תחת לעצור במזנון להתרעננות.

ביום 21.3.04 ניתנה החלטת פקיד התביעות הדוחה את התביעה (נספח 3 לתצהיר התובע). התביעה נדחתה משני טעמים: האחד, לא הוכח כי התאונה מיום 30.10.01 "אירעה תוך כדי נסיעתך ממקום עבודתך לביתך, כנדרש עפ"י סעיף 80 (1) לחוק"; לחלופין – הטעם השני, "אף אם היית בדרך מהעבודה למעונך, ביקורך ושהייתך אצל קרוב משפחה לא היו למטרה הכרוכה במשלח ידך, ועל כן הינן בגדר הפסקה של ממש". אין מחלוקת כי מכתב הדחייה התקבל על ידי התובע.

ביום 31.3.04 פנה התובע לנתבע וביקש לעיין מחדש בדחיית התביעה (נספח 4 לתצהיר התובע).

ביום 18.4.04 שלח פקיד התביעות לתובע הודעה ולפיה "אין בחידוש הטיפול משום מתן הערכה (צ"ל: הארכה – א.א.) במועד להגשת התובענה לבית הדין האזורי לעבודה". התובע טוען שלא קיבל את המכתב הנ"ל.

ביום 7.6.04 נחקר התובע שוב על ידי חוקר הנתבע (נספח 5 לתצהיר התובע), וחזר על גרסתו הנ"ל, תוך שהוא ציין כי ההפסקה אצל האחיין הייתה 'גג' ½ שעה. התובע הוסיף כי ינסה לשחזר את התיק האחרון עליו עבד טרם ההגעה לאחיין.

בהמשך לחקירה כתב התובע לנתבע, ביום 13.6.04 (נספח 5 לתצהיר התובע), שקיבל את פלט התיקים שהיו בטיפולו וכי "כעת עלי לברר מתי בוצעו התיקים שכן לא כולם בוצעו באותו יום. עניין זה ייקח מספר ימים שכן חלפו כ 4 שנים מיום האירוע". חרף האמור במכתב זה, התובע לא המציא ראיות על מסירת מידע לגבי השאלה באילו תיקים טיפל ביום התאונה.

ביום 25.10.07 הגיש התובע לנתבע תביעה לקבלת דרגת נכות (נספח 7 לתצהיר התובע). התביעה הוחזרה לתובע בצירוף הודעה כי התובע לא הוכר כנפגע בעבודה (נספח 8 לתצהיר התובע). ביום 30.10.07 פנה התובע וטען כי נדהם מתשובת המוסד, שכן "מעולם לא קיבלתי מכתב דחייה". ביום 5.11.04 השיב המוסד והפנה לתכתובת הקודמת, לרבות למכתב מיום 18.4.04 (נספח 10 לתצהיר התובע). ביום 6.11.07 פנה התובע למוסד וטען כך (נספח 11 לתצהיר התובע):

"...

2. לגופו של עניין: עיון במכתבך מלמד כי אכן נחקרתי שנית ! ביום 7/6/04 ומספר ימים

אח"כ -- ביום 13/06/04 פניתי אליכם [לבטח בעקבות פניות של מחלקת החקירות

שלכם] וצירפתי פלט של חקירות שבצעתי באותו חודש/יום שבו נפצעתי.

3. הפעולות הללו הן כרונולוגית אחרי מכתבך וברי לכן כי למכתב הדחייה מיום 21/3/04

אין נפקות ועל המוסד חלה איפא החובה לרבות כשמדובר בחוק סוציאלי להוציא

מכתב נוסף הקובע כי "למרות כך וכך" החלטתנו עומדת בעינה כי "כך וכך" והכול

כדי שהדחייה תהה (כך במקור – א.א.) ברורה.