רע"צ
בית משפט השלום חיפה
|
26050-06-12
14/06/2012
|
בפני השופט:
מירב קלמפנר נבון
|
- נגד - |
התובע:
אוריאל אשכנזי
|
הנתבע:
1. א.ס.אילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ 2. בנק ירושלים בע"מ 3. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ 4. יוניק א. פרסום ויחסי ציבור בע"מ 5. שמשון שפוריקר 6. בנק הפועלים בע"מ
|
פסק-דין |
פסק דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' איה מחאג'נה קרמאן) מיום 6/5/12 בתיק הוצאה לפועל 02-12122-12-1 במסגרתה דחתה כבוד הרשמת את בקשתו של המבקש להעמדת צו החיוב בתשלומים במסגרת תיק ההוצאה לפועל על סך של 250 ₪ וקבעה צו חיוב בתשלומים על סך 2500 ש"ח תוך שהיא מכריזה על המבקש כחייב מוגבל באמצעים ומאחדת את תיקיו בכפוף לתשלום סכום ראשוני ע"ס 2600 ₪.
המבקש הגיש בקשתו להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים והציע לשלם את הסך של 250 ₪ בכל חודש. המבקש ציין בבקשה את הכנסותיו וכן פירט הוצאותיו וצירף אסמכתאות בעניין זה.
לאחר עיון במסמכים אשר הגיש המבקש, ניתנה החלטתה של הרשמת הנכבדה ולפיה היא מעמידה את צו החיוב בתשלומים המושת על המבקש על סך של 2500 ₪ וכן מחייבת את המבקש בתשלום 2600 ₪ כתנאי לפתיחת תיק האיחוד.
המבקש טוען כי צו החיוב בתשלומים אשר הושת עליו גבוה ואינו מידתי ביחס להכנסותיו. עוד טוען המבקש כי לא יוכל לקיים עצמו, כאשר נדרש עוד בטרם הוסרו העיקולים מקצבת הפנסיה שלו ממנה הוא מתקיים לשלם סכום נכבד וכי היה ראוי שלא יפסק לו צו חיוב שרירותי.
המבקש טוען כי ההחלטה ניתנה בלא התייחסות למסמכים אשר הוגשו ולהוצאותיו הלגיטימיות כגון הוצאה בגין משכנתא. המבקש טוען כי לא נותר בידו סכום מינימלי למחיה וכי צו החיוב אשר נפסק לו מתאים למקרה של איחוד רגיל ולא איחוד כפוי.
דיון :
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור , אני דוחה אותה ללא צורך בבקשת תשובות המשיבים.
עיון בהחלטת הרשמת הנכבדה, נשוא בקשת רשות ערעור זו מעלה כי ההחלטה ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה בכל המסמכים אשר צורפו לבקשה שהגישה המבקש , נתנה דעתה עליהם, החלטתה סבירה ומנומקת ואיני מוצאת כי להתערב בה.
מעבר לכך, מן המסמכים אשר הגיש המבקש עצמו במצורף לבקשת רשות ערעור זו עולה כי הוא שילם גם את התשלום הראשוני בסך 2600 ₪ ואף את התשלום הראשון בתיק האיחוד בסך 2500 ₪, כך שטענותיו באשר לאי יכולתו לעשות כן והסעד המבוקש בעניין זה הופכים תיאורטיים בלבד.
יתר על כן, רשם ההוצאה לפועל הוא האמון על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו ולפיכך נקבע בפסיקה כי התערבותה של ערכאת הערעור תהא מצומצמת ותיעשה במשורה.
ראה בעניין זה בבר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)
וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12)
עיון בהחלטה נשוא הבקשה מעלה כי היא מבוססת בהחלט על המסמכים אשר הומצאו בידי המבקש לרשמת ההוצאה לפועל.
הרשמת הנכבדה מפרטת בהחלטתה כי אכן החייב הינו בן 77 שנים והכנסותיו עומדות ע"ס של
7300 ₪ לחודש. הרשמת הנכבדה פירטה אילו מתוך הוצאותיו של המבקש היא מוצאת כחריגות דוגמאת כלכלה גבוהה ליחיד, סך של 4300 ₪ בגין משכנתא לחודש לדירת יחיד, הלבשה, כבלים ואינטרנט, טלפון , הוצאה בגין הוצאות לא צפויות אשר לא פורט מה הן עשויות להיות, וכן 5000 ₪ בגין החזר חובות והוצאות דיור בסך 1000 ₪.
המבקש טוען כי הרשמת הנכבדה לא התייחסה להוצאה לגיטימית כגון משכנתא, ברם ההחלטה נשוא הבקשה מפרטת ברורות כי יש לפרוע חובות פסוקים על מנת להימנע מהעדפת נושים אסורה ונוכח מסת חובותיו של המבקש, לא ברור כיצד הוא סבור כי החזרי המשכנתא הגבוהים אותם הוא משלם הינם הוצאה לגיטימית. אין סיבה לאפשר למבקש לרכוש נכס אשר החזרי המשכנתא עליו הם כה גבוהים בעוד יתרת נושיו נדרשים להסתפק בסכומים מזעריים על חשבון חובותיהם. ישנם פתרונות דיור חלופיים, אשר לא יותירו את המבקש חסר דיור אך אף לא יותירו את נושיו בלא פרעון חובם בצורה מהירה ויעילה.
זאת ועוד, אל נוכח ההוצאות המפורטות בבקשת המבקש אליהן התייחסה הרשמת הנכבדה בפירוט בהחלטתה, אין רגליים לטענת המבקש כי צו החיוב אשר נקבע בהחלטת הרשמת הנכבדה שרירותי וניתן ללא התייחסות מעמיקה למסמכים שהמציא. לו היה המבקש מצמצם בהוצאות החריגות אשר פירטה הרשמת בהחלטה, כי אז היה נותר בידו די והותר על מנת לקיים אורח חיים סביר ואף לפרוע את חובותיו.
אשר לטענת המבקש כי הרשמת הנכבדה קבעה סכום ראשוני גבוה כתנאי לפתיחת תיק האיחוד יצויין כי עיון בתיקי ההוצאה לפועל של המבקש מעלה, כי המבקש אינו משלם בצורה סדירה את חובותיו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל ובחלקם אינו משלם דבר ע"ח חובו. הרשמת הנכבדה ערכה איזון נכון בין כושר השתכרות המבקש לבין זכות הקניין של נושיו ומשכך אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה בדבר תשלום סכום ראשוני כתנאי לפתיחת תיק האיחוד, בהתחשב במכלול הנתונים אודות הכנסות והוצאות המבקש שבפני, היא סבירה.
סופו של דבר, לא מצאתי כי קיים מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת איה מחאג'נה קרמאן נשוא הבקשה, באשר זו ניתנה כאשר היא מנומקת ומתבססת על המסמכים אשר הונחו בפני הרשמת בידי המבקש.