אר-שמר בע"מ נ' מועצה מקומית מג'ד אל-כרום-דייר אל-אסד-ב

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל (מר מוהנד ח'לאילה, להלן – כב' הרשם), מיום 11.12.13 במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לעיון מחדש בהחלטת כב' הרשם אוחיון מיום 27.10.13.

בהחלטה מיום 27.10.13 דחה כב' הרשם אוחיון את עתירת המבקשת להורות על העברת תקבולים מתיק האיחוד לתיק הפרטני מהנימוקים והנסיבות שפורטו באותה החלטה. החלטת כב' הרשם אוחיון כבר חלוטה ואין עליה עוד ערעור.

ביום 4.12.13 הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 27.10.13.

הבקשה לעיון מחדש נדחתה בהחלטת כב' הרשם חלאילה מיום 11.12.13 - שהיא ההחלטה נשואת הבר"ע - בשים לב לכך שלא הוצגו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי ההחלטה וכי גם מעיון בהחלטה עצמה לא עולה שנפלה בה טעות כלשהיא המצדיקה תיקון במסגרת עיון מחדש.

עוד עמד כב' הרשם בהחלטתו על כך שבקשה לעיון מחדש אינה תחליף לערעור.

המבקשת בבקשה שלפניי עותרת למתן רשות ערעור ביחס לבקשה לעיון מחדש ובעקיפין תקפה גם את החלטת כב' הרשם אוחיון מיום 27.10.13 וזאת מבלי לבקש הארכת מועד ביחס לאף אחת מההחלטות.

יצוין כי הגם שבבקשה נטען המועד בו נודע למבקשת אודות ההחלטה בבקשה לעיון מחדש (23.2.14) באופן שלכאורה עולה בקנה אחד עם המועד הקצוב בדין להגשת בקשת רשות ערעור - הרי שהדברים לא מצאו תימוכין בתצהיר התומך ועל כן לכאורה יש עילה לסילוק הבר"ע על הסף כבר בשלב זה מחמת האיחור שבהגשתה.

בשים לב לפרק הזמן הארוך שחלף בין מתן ההחלטה ובין הגשת הבר"ע ונסיבות העניין בכללותו הרי שהיה ראוי לתמוך הטענה העובדתית בתצהיר.

עוד יצוין כי בשים לב לכך שמדובר בבקשות שהוגשו על ידי המבקשת בעצמה הרי שהיה מצופה כי תעקוב אחריהן בזמן אמת וככל שלא עשתה כן הרי שאין לה למבקשת להלין בעניין זה אלא עצמה.

למעלה מן הנדרש אקבע כי גם לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובהחלטת כב' הרשם - דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

להלן הנימוקים.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979 קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום הינתנה או המצאתה לידי בעל הדין המבקש לערער עליה.

מעיון בבקשה שבפני עולה כי מהותית המבקשת עותרת ליתן לה רשות לערער על ההחלטה מיום 27.10.13 וזאת באמצעות בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה לעיון מחדש שהוגשה חודשים לאחר מכן.

בית המשפט העליון קבע ככלל:

"אם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם ".

(ר' רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, פורסם בדינים עליון צ 628).

הדברים יפים למקרה שבפניי.

אין לאפשר למבקשת להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם כפי שעשתה ביום 4.12.13. ככל שהיו למבקשת השגות על עצם ההחלטה מיום 27.10.13 היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור במועד המתאים לכך ולא להביא להארכת המועדים באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה לעיון מחדש שכשלעצמה אין בה ממש.

כאמור לעיל, גם לגופו של עניין נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.