ארנולד נ' קופת חולים מאוחדת תל אביב

החלטה

במסגרת התובענה שלפניי מבקש התובע לחייב את הנתבעת, קופת חולים, בתשלום פיצוי כספי, בין היתר, בשל אי מילוי התחייבויותיה כלפיו מכח היותו מבוטח בקופה.

בחינה של כתב התביעה מלמדת כי למעשה מבקש התובע הן לקבל מאת הנתבעת את השירות (או מימונו של השירות) לו הוא טוען כי הוא זכאי, והן פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בשל כך שהשירות לא ניתן.

הנתבעת טענה לחוסר סמכות עניינית, וזאת בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד - 1994 (להלן: "החוק").

התובע טוען כי אין ממש בטענות הנתבעת בנוגע להעדר סמכות לביהמ"ש כאן וזאת משום שלשיטתו תביעתו היא תביעה נזיקית שאיננה מצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה.

ס' 54 (ב) לחוק קובע כי לבית הדין סמכות ייחודית לדון בכל תובענה שבין מבוטח לבין הקופה, למעט תביעת נזיקין.

סיווג תביעה להשבת כספים שהוציא תובע עבור שירותים שלשיטתו היה על קופת החולים לספק, או לחיוב הנתבעת במימון אותם שירותים, כתביעה נזיקית מכח עוולת הפרת הוראה חקוקה, יגרום לריקון מתוכן של ס' 54 (ב) לחוק, שכן בית הדין הוסמך לדון בתביעות הנוגעות למערך הזכויות והחובות הצומח למבוטח של קופת חולים על פי החוק.

יחד עם זאת, תביעה לקבלת פיצוי בגין נזקים תוצאתיים שנגרמו לתובע בשל העובדה שקופת החולים לא מילאה אחר חיוביה כלפיו, איננה מצויה בתחום סמכותו של בית הדין ומטבע הדברים מתבקש פיצול בין הסעדים.

על פי הפסיקה הנוהגת יכול וביהמ"ש הדן בתביעה לפיצוי בגין נזקים יבחן אף את השאלה האם אמנם נמנעה הקופה ממילוי התחייבויותיה כלפי התובע, אך הכרעה בסוגייה זו הינה אגבית להכרעה בשאלה העיקרית, קרי, האם גרמה לנזק לתובע.

בהתאמה עשויה להיווצר הכרעה סותרת בין פסיקת ביהמ"ש האזרחי ביחס למידת החובה החלה על הקופה, לצורך הכרעה בתביעה הנזיקית, לבין פסיקת בית הדין באותה הסוגייה לצורך הכרעה בתביעה לחיוב הקופה במימון השירותים או במתן השירותים או בהחזר הוצאות שהוצאו על ידי התובע בקשר עם אותם שירותים (ראה רע"א 363/08 מתן חיים פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת - פורסם בנבו).

במקרה שלפניי טוען התובע לנזקים שנגרמים לו בשל כך שהנתבעת איננה מספקת לו משקפיים חדשות, אולם, לשיטתו, התביעה היא בהולה ויש לדון בה בדחיפות בשל העובדה שמשקפיו שבורים וללא קבלת הסעד כאן נגרם לו נזק נוסף במצב הראיה.

מן הדברים משתמע כי למעשה מבקש התובע לכפות על הנתבעת את מתן השירות, וזאת הוא עושה תחת הכסות של תביעה נזיקית, אף שהסמכות להורות כאמור מסורה בלעדית לבית הדין לעבודה.

על מנת למנוע מצב של תביעות סותרות, ובשים לב לאמור מעלה - נדמה כי אין מנוס מפיצול הדיון בסוגיות, ומוטב לעכב את הדיון כאן עד להכרעה של בית הדין בשאלה העובדתית האם אמנם חלה חובה על הקופה לספק לתובע את השירותים אליהם הוא מתייחס במסגרת כתב תביעתו, ובהתאמה, האם הפרה את חובתה.

אשר על כן, אני מורה על הפסקת הדיון בתובענה למשך 6 חודשים ובמהלך תקופה זו יפעל התובע להגשת תובענה מתאימה לבית הדין לעבודה ולבירור זכויותיו שם.

התובע יגיש עדכון לתיק עד יום בדבר תוצאות ההליך בבית הדין לעבודה, ו/או השלב בו נמצא הדיון שם, שאם לא כן תימחק התובענה שלפניי מחוסר מעש.

המזכירות תעביר ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.