אריאלי ואח' נ' ביה"ס גבוה לטכנולוגיה - מכון לב ירושלים ואח'

פסק דין

בפני בית המשפט תביעה לפיצוי כספי בגין נזק שנגרם לרכב התובע. הדיון בעניין התקיים ביום 3.10.13 כמו כן בהסכמת הצדדים התקיים גם דיון מאוחד עם ת.ק. 28427-04-13 (התובע בתיק זה הינו מר נח סלמן להלן: "מר סלמן") אשר נסיבותיו והטענות של התביעות דומות לעניין זה ופסק הדין יינתן בשני העניינים במאוחד.

עסקינן בשני אירועים במהלכם נגרם נזק לרכביהם של התובעים מר סלמן ומר אריאלי בשל פני שטח המקרקעין (להלן: "השטח") שבבעלות הנתבעת בית הספר לטכנולוגיה – מכון לב ירושלים (להלן: "המכון") ובשל תשתיות מטעם הנתבעת, חברת הגיחון בע"מ (להלן: "הגיחון").

מהתמונות אשר צורפו לתיק בית המשפט עלה כי מדובר בשטח המשמש חניה עבור המכון ואחרים. עפ"י נ/1 ניתן להיווכח כי זירת האירועים הינה במעבר לכלי רכב (להלן: "המעבר"), בין מגרש חניה עליונה ועד למגרש החניה התחתונה ויציאה משטח המכון. מר אריאלי טוען כי נגרם נזק לרכבו עקב מפגע קיים במעבר אשר הינו מכסה לבור ביוב (הנקרא "מנהול" להלן: "המכסה").

בנוגע לאירוע עצמו, מר סלמן טען כי התרחש עקב חניית כלי רכב במקום השייכים להורים הבאים לאסוף ילדיהם מבית ספר היסודי הסמוך למקום.

עפ"י עדותו של מר אריאלי, הוא היה ביציאה ממגרש החניה במעבר לכיוון יציאה משטח המכון לפי ת/1, אשר צולם מיד לאחר התאונה, הוא נאלץ לסטות שמאלה עקב רכב אשר חנה בצד ימין בניגוד לכיוון התנועה וחסם נתיב תנועה. בשל כך עלה על המכסה אשר היה בשולי הכביש ובעת שהמשיך הייתה ירידה חדה מידית שגרמה נזק במפתיע ולא צפוי לרכב התובע כפי שעולה מחוות דעת השמאי.

התובע נח סלמן, אף הוא הגיש תביעה המבוססת על אותן הטענות אולם, התאונה בעניינו אירעה שנה לאחר האירוע נשוא תביעה זו. כמו כן, הנזק הנטען על ידי מר סלמן הינו בגין השתתפות עצמית ואובדן אפשרות להחזיר את הרכב לחברת ליסינג, דבר אשר גרם לו הפסד ביחס לערך שווי הרכב. אולם, לא הוגשה כל חוות דעת מומחה בעניין שווי הרכב ביחס לאובדן האופציה הנטענת והרכב עודנו בבעלות התובע.

מר סלמן, נאלץ לסטות מנתיב תנועה שלו שמאלה וכמו מאריאלי עלה על המכסה עקב הירידה החדה.

לגבי מר אריאלי, האירוע התרחש בלילה כאשר לגבי מר סלמן מדובר בשעה 16:00 בחודש דצמבר. ההבדל בין התביעות הינו קיומו של אור יום אצל מר סלמן.

שני התובעים מודים כי הייתה להם היכרות עם הזירה עקב נסיעתם במעבר (שניהם עובדי המכון) אולם, בשל היסח הדעת והעדר תמרור אזהרה או כל סימן אחר, לא שמו לב לסיכון בעליה על המכסה מכיוון החניה ליציאה מהשטח.

המכון מודה כי השטח בבעלותו יחד עם זאת טוען כי אחריות לתחזוקה של מכסה הביוב היא בידי הגיחון. הגיחון טוען, מנגד כי התחזוקה מתבצעת לפי סריקות תכופות אולם לא דווח על כל מפגע ביחס למכסה ("מנהול") נשוא כתב התביעה.

עוולת הרשלנות-

כאשר בית המשפט נדרש לתביעה נזיקית המבוססת על עילת רשלנות, יש לקבוע את מידת החבות ומידת זהירותו של כל צד. כמו כן, יש לבחון מה הקשר הסיבתי לגרימת הנזק, האם הקשר הסיבתי כתוצאה מרשלנות מי מהצדדים, באיזה אופן והאם קיים גורם אשם שיש לייחס לו אחריות וכן בחינת רשלנות תורמת.

הכלל הינו שיש לבחון את חובת הזהירות של המזיק כלפי הניזוק הנחלקת לחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. אם נמצא שישנה חובת זהירות אזי יסודות עוולת הרשלנות הם הנזק וקשר סיבתי דהיינו האם הפרת חובת הזהירות גרמה לנזק. ראו עא  878/06 דב טרויהפט נ' דוד עטיה (פורסם בנבו 04.01.09):

"מספר יסודות מרכיבים את עוולת הרשלנות: יסוד האשם, הנבחן על פי קיומה של חובת זהירות של המזיק ביחס לניזוק, אשר נחלקת לשני היבטים - חובת זהירות "מושגית" וחובת זהירות "קונקרטית"; אם נמצא כי אכן קיימת חובת זהירות כאמור, יושלם יסוד האשם אם יימצא כי חובת הזהירות הופרה, כלומר המזיק סטה מסטנדרט הרשלנות המוטל עליו ונהג בצורה בלתי סבירה (לרבות מחדל); יסודותיה הנוספים של עוולת הרשלנות הינם יסוד הנזק וקיומו של קשר סיבתי, קרי השאלה האם הפרת חובת הזהירות היא שגרמה לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122 (1982) (להלן: ועקנין); ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה, פ"ד נז(4) 289, 309 (2003) (להלן: בוכבינדר); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 17 (2003) (להלן: סולל בונה).

לעניין חובת הזהירות נקבע בפסיקה כי במקום בו הנזק צפוי מבחינה פיזית חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית:

"תנאי ראשון לאחריות על-פי עוולת הרשלנות הוא שהמזיק חב חובת זהירות – מושגית וקונקרטית – לניזוק, הנקבעת לפי מבחן הצפיות שבסעיף 36 לפקודת הנזיקין. הכלל הוא שבמקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית, אלא אם קיימים שיקולים מיוחדים של מדיניות משפטית המצדיקים צמצום החובה או שלילתה"

ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1) 1, 17.

בעניינו, המכון הינו הבעלים של השטח נשוא התביעה ואחראי לתחזוקה שלו כלפי הבאים למכון והנכנסים למגרש החניה שלו, מכך היה חב בחובת זהירות הן מושגית והן נורמטיבית.

יחד עם זאת, אין להתעלם מגורמים נוספים ביניהם חניית כלי רכב במעבר בניגוד לחוקי חניה מהווה קשר סיבתי המתחיל את מסכת הנסיבות עם גרימת נזק לרכבי התובעים. זה כאשר התופעה הייתה ידועה למכון ולתובעים.