ארז נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח'

פסק דין

מדובר בתאונת דרכים.

אין מחלוקת על כך שרכב הנתבעים, נהוג על ידי הנתבעת 2, פגע מאחור ברכבה של התובעת ואין אף מחלוקת על כך שנגרמו לרכב התובעת נזקים, אלא שהנתבעים טוענים כי הנזקים שנגרמו לרכב התובעת קטנים ואינם עולים לכדי הנזקים שפורטו בחוות הדעת של השמאי מטעמם.

לטענת הנתבעים,, מהשוואת תמונות שצילמה הנתבעת 2 מייד לאחר התרחשות התאונה, לתמונות שצורפו לחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, ברור כי הנזקים שעליהם הוגשה חוות הדעת גדולים באופן משמעותי מאלה שנגרמו בתאונה וככל הנראה מקורם של הנזקים נשוא חוות הדעת בתאונה מאוחרת יותר.

חיזוק להשערה זו מוצאים הנתבעים בכך שבעוד שהתאונה ארעה ביום 15/12/10, נבדק רכב התובעת על ידי השמאי רק ביום 22/12/10 כשבוע לאחר מכן.

התובעת טענה בדיון היום כי אין שחר לטענות הנתבעת, וכי רכבה לא עבר כל תאונה או פגיעה נוספת מלבד התאונה נשוא התביעה. לטענתה, אכן ניכרים הבדלים בתמונות אך מקורם של אלה בעובדה שיתכן שחלק מהצבע שהתקלף בעקבות התאונה לא התקלף מייד אלא רק לאחר מס' ימים ואולי אף רק לאחר שהשמאי שיפשף אותו קלות בידיו על מנת לבחון את הנזקים ברכב.

התובעת טענה עוד כי על כל פנים אינה תובעת פיצוי בגין כל הנזקים כפי שנקבעו בחוות דעת השמאי כי אם את עלות ההשתתפות העצמית שחוייבה בה וזו היתה מוטלת עליה בין אם היו נזקי הרכב קטנים יותר ובין אם היו כפי שצויין בחוות דעת השמאי.

בדיון מיום 15/12/11 שמעתי את הצדדים ואני מחליטה לקבל את התביעה.

נכון הדבר כי בתמונות שצילמה הנתבעת בסמוך לארוע עצמו נראים , לכאורה, נזק קטן יותר ושפשופים מעטים יותר ברכב התובעת, ואולם, אני מאמינה לעדות התובעת לפיה רכבה לא עבר פגיעה נוספת לאחר התאונה נשוא התביעה והנזקים שצולמו על ידי השמאי מקורם לכן באותה תאונה שהיא נשוא התביעה.

מקובלת עלי טענת התובעת לפיה חלק מהסימנים, שנחשפו רק בתמונות השמאי, מקורם בפגיעות שנפגע רכבה בתאונה עם רכב הנתבעת, אך ככל הנראה אז לא ניכרו הפגיעות באופן כל כך בולט.

טענה זו מתיישבת גם עם אופי הנזקים.

בעוד שבתמונות שצילמה הנתבעת ניכרים סימני שפשוף רק בחלקו העליון של הפגוש, בתמונות שצילם השמאי ניכרים שפשופים גם בחלקו האחורי של הפגוש ונזקים אלה מתיישבים היטב עם העובדה שגם ברכבה של הנתבעת מופיעים שפשופים רבים בכל הפגוש הקדמי, הן בחלקו העליון והן בחלקו הקדמי ובסמוך למספר הרכב.

ממראה עיניים ניכר כי השפשופים ברכב התובעת תואמים את מיקום וצורת השפשופים גם ברכב הנתבעת.

דווקא האפשרות, לפיה רכב הנתבעת נפגע כפי שנפגע, אך רכב התובעת לא סבל כלל משפשופים בחלקו האחורי של הפגוש, היא האפשרות שאינה הגיונית.

אני דוחה אפוא את טענות הנתבעים לפיהן הנזק שפורט בחוות דעת השמאי אינו משקף את הנזק מהתאונה.

אני דוחה את טענות הנתבעת לפיהן הפגיעה היתה קלה ביותר. טענה זו אינה מתיישבת אפילו עם הנזקים שנגרמו לרכב הנתבעת עצמה, וכל שכן שאינה מתיישבת עם הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. לו היה מדובר בפגיעה קלה ביותר, לא היו סימני פגיעה כה רבים גם ברכב הנתבעת.

מעבר לכך, ומאחר שהתובעת דורשת פיצוי רק בגין סכום ההשתתפות העצמית ששילמה, אני סבורה שגם לו היו נזקיה בגין התאונה נשוא התביעה קטנים יותר, עדיין היא זכאית לכך שהנתבעות יפצו אותה בגין הסכום ששילמה כהשתתפות עצמית עבור התיקונים.

מאחר שהתביעה אינה לפיצוי בגין כלל הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, אלא רק לסכום ההשתתפות העצמית שנדרשה לשאת בו, ממילא יש חשיבות משנית להכרעה בשאלת גובה הנזקים שנרמו לרכב התובעת בתאונה, ועל כל פנים, אני מקבלת את גירסת התובעת לפיה הנזקים שפורטו בחוות הדעת של השמאי מטעמה, ארעו כולם כתוצאה מהתאונה עם הנתבעת שהיא נשוא התביעה.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה, 2,979 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27/6/11.

בנוסף, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת את הוצאות התביעה והדיון בסכום של 750 ₪.