ארגון מגדלי בננות א.מ. בע"מ נ' מרכבים למשאיות חלוה בע"מ

החלטה

1.זוהי בקשה להארכת המועדים שנקבעו בפסק דיני מיום 3.11.2010 ולעיכוב ביצועו של פסק הדין. המבקשת עותרת, כי יוארכו המועדים שקצבתי בפסק הדין לתשלום הסכומים שנפסקו בו. המבקשת מציינת בבקשתה, כי הבקשה מוגשת מטעמי זהירות בלבד, מאחר ולטענתה, היא עמדה בהוראות פסק הדין ככתבן וכלשונן והטעם להגשת הבקשה שפניי הוא הודעתו של ב"כ המשיבה, שבכוונתו להגיש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

2.ביום 3.1.2010 ניתן פסק דיני לאחר שהצדדים הסמיכוני לפסוק בסכסוך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. בפסק דיני חייבתי את המבקשת- הנתבעת לשלם למשיבה סך 24,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו. כמו-כן הוריתי בפסק-דיני, כי במידה והסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך 30 יום, יתווסף סך 12,000 ₪ על סכום פסק הדין. יצויין כי סעיף זה בפסק הדין שקבע מעין "פיצוי מוסכם", ניתן לאור הסכמת הצדדים הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה, אליה הגיעו הצדדים ביום 21.9.2010.

3.בבקשתה, טוענת המבקשת כי קיבלה את פסק הדין באמצעות הדואר ביום 10.11.2010 ובאמצעות הפקס ביום 7.11.2010 וכי הסכומים נשוא פסק הדין שולמו בטרם חלפו שלושים הימים מיום קבלת פסק הדין. המבקשת טוענת כי הסכומים הועברו לידי ב"כ המשיבה בהעברות בנקאיות ביום 2.12.2010 וביום 3.12.2010 כפי שעולה מנספח א' לבקשה. עוד טוענת המבקשת, כי לאחר שבית המשפט הבהיר כי סך 3,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד אינו כולל מע"מ, שילמה היא את סכום המע"מ באופן מיידי.

4.לטענת המבקשת בשל טענות המשיבה, לפיהן איחרה המבקשת במספר ימים (טענה המוכחשת ע"י המבקשת) הוגשה הבקשה שבפניי, להאריך את המועדים האמורים בפסק הדין.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בקשה דומה במהותה שהגישה המשיבה נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי סיים מלאכתו. מוסיפה המשיבה וטוענת, שאף לגופן של טענות המבקשת דין הבקשה דחייה מאחר והמבקשת איחרה בתשלום סכום פסק הדין.

6.המבקשת הגישה תשובה לתגובה, בה השיבה לטענות המשיבה וטענה כי אין היא מבקשת להשיג על פסק הדין או לשנות מתנאיו.

7.לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת אני עושה מבלי להביע עמדה כלשהיא לגבי טענות הצדדים לגופן. למען הסרת ספק, אין בהחלטתי זו משום הבעת עמדה לגבי השאלה אם המבקשת מילאה אחר הוראות פסק הדין כלשונן, ואם איחור קל, ככל שהיה, לאור הנסיבות שתוארו בטענות הצדדים, מצדיק הפעלת הסנקציה שנקבעה בפסק הדין.

8.משמעות עקרון סופיות הדיון היא שמשסיים בית המשפט את מלאכתו ופסק הדין ברור ואינו טעון הבהרה, אין בית המשפט נדרש להוראות פסק הדין בשנית- ודי בטעם זה כדי לדחות את הבקשה, ככל שהיא מתייחסת לשאלה אם עמדה המבקשת במועדים שנקבעו בפסק הדין. אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע האם הצדדים מילאו אחר הוראות פסק הדין או שמא הפרו את הוראותיו, והגורם בעל הסמכות לעשות כן הוא רשם ההוצאה לפועל, ככל שיוגש פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

9.מכאן לטענת המבקשת, כי בית המשפט מוסמך להאריך המועדים שנקבעו בפסק דינו. המבקשת הפנתה לע"א 597/72 יגאל בן שחר נ' יוסף מחלב פד"י כ"ז (2) 449, בו קבע בית המשפט העליון כי בית המשפט מוסמך להאריך מועדים שנקבעו בפסק דין. לשיטתי אין להסיק מפסק הדין בעניין מחלב הנ"ל סמכות בלתי מוגבלת להארכת מועדים בפסקי הדין ויש לקרוא את הדברים שנאמרו שם על רקע עובדות אותו מקרה. שם, הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין ובית המשפט, בדעת רוב, קבע את הדברים שלהלן (בעמוד 454):

" נראה לי, שריווח והצלה יכולים לעמוד למשיב ממקום אחר, והוא - הסמכות שבידי בית-המשפט להושיט סעד לאדם, אשר איחר בעשיית דבר שמועדו נקבע כפסק-דין, אם האיחור נגרם על-ידי נסיבות שלא היתה למאחר שליטה עליהן ואם יש צורך במתן סעד כדי למנוע אי-צדק.

10.בית המשפט השתמש בסמכותו הטבועה (ובלשון השופט ח' כהן בעמוד 456 "בסמכותו המוקנית לו מטבע ברייתו (אינהרנטית בלע"ז)"). סמכות זו יש להפעילה בנסיבות חריגות ואיני סבור, כי נסיבות העניין דידן הן נסיבות חריגות המצדיקות שימוש בסמכותו הטבועה של בית המשפט לצורך שינוי מתנאי פסק הדין, ע"י הארכת המועדים שנקבעו בו. יצויין עוד, כי איני סבור, כי מתמלאים התנאים שקבע בית המשפט בפרשת מחלב הנ"ל להארכת מועדים שנקבעו בפסק דין והם : "שלא היתה למאחר שליטה על האיחור" וכן "יש צורך במתן סעד כדי למנוע אי-צדק".

11.אעיר שוב, כי אין בדחיית הבקשה משום הבעת דעה בשאלה אם מילאה המבקשת אחר הוראות פסק הדין, ובשאלה אם הגשת פסק הדין לביצוע, ככל שיוגש פסק הדין לביצוע, לאור הנסיבות שתיארו הצדדים בבקשה, בתגובה ונספחיה, מהווה הפרת חובת תום הלב על ידי המשיבה (לעניין חובת תום הלב בהפעלת הליכי הוצאה לפועל שנועדו למימוש סנקציה שנקבעה בפסק הדין, ראו והשוו פסיקת בתי המשפט המחוזיים: בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (טרם פורסם), ע"א (ת"א) 1029/06 יחיא אברהם נ' קיבוץ המפעיל (טרם פורסם)).

12.סוף דבר- הבקשה נדחית. בנסיבות העניין מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.