זוהי תביעה לחיוב הנתבעת לשאת בתשלום הסך של 7,211 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 1.8.2012 בטבריה.
על פי האמור בכתב התביעה, בעת שרכבו של התובע חנה בחניה, אוטובוס הנתבעת, בו נהג באותה העת מר עמרם אורן (להלן:
"הנהג"), פגע ברכב התובע בחלקו האחורי ימני, בעת שביצע פניה ימינה. כתוצאה מתאונה זו נגרמו לרכב התובע הנזקים הנטענים בכתב התביעה ובחוות דעת שמאי שצורפה לו.
מטעם הנתבעת הוגש כתב הגנה ובמסגרתו, טענה הנתבעת כי התאונה אירעה בנסיבות שונות מאלה אשר תוארו בכתב התביעה. לטענת הנתבעת התאונה אירעה כאשר התובע חנה במקום שאינו מיועד לחניה; נהג לאחור בחוסר זהירות וחוסר אחריות, מבלי שהתחשב בעוברי דרך אחרים ופגע באוטובוס בדופנו הימני. עוד טענה הנתבעת במסגרת כתב ההגנה כי, לנהג לא הייתה כל דרך לצפות את אופן נהיגתו של התובע ולמנוע את התאונה.
בדיון אשר התנהל לפני ביום 13.5.2013, שמעתי את טיעוני הצדדים.
התובע בעדותו לפני, חזר על האמור בכתב התביעה וציין כי, ביום התאונה כאשר החנה את רכבו במקום בו הוא רגיל לעשות כן, עבר האוטובוס ליד רכבו ופגע בו בדופן ימני אחורי, כפי שהדבר משתקף בתמונות אשר הוצגו מטעמו וסומנו
ת/1 .
במסגרת חקירתו הנגדית השיב התובע כי, הרכב היה בחניה ולא הזיז אותו ממקומו. התובע הכחיש את הטענה לפיה הרכב עמד על הכביש, וטען כי האוטובוס עלה על המדרכה.
הנהג העיד לפני וציין כי, כאשר היה בנסיעתו הרגילה ובקו בו הוא נוהג באופן יומי, ביקש לפנות ימינה, זיהה את רכבו של התובע אשר חנה על המדרכה כשהוא חוזר בנסיעה אחורה ופגע בו. לדידי הנהג כאשר השניים ירדו מהרכבים, צילם תמונות המלמדות שהתובע חזר בנסיעה אחורית, ולאחר מכן הוא התקדם קדימה, התמונות הוגשו מטעם הנתבע וסומנו
נ/1.
במסגרת חקירתו הנגדית ציין הנהג כי, התמונה בה רואים את התובע מחוץ לרכב, צולמה לאחר התאונה ולא לפני כן.
לסיכום חזר נציג התובע על האמור בתביעה וציין כי, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת והנהג מטעמה. נציג התובע הדגיש שהנהג במסגרת עדותו טען שאינו רואה את החלק האחורי של הרכב, וכי המדובר בפגיעה מתמשכת ואינה נקודתית.
מנגד הנתבע סיכם וציין כי, הפגיעה אשר נגרמה לרכב התובע, לא הייתה נגרמת אם הרכב חנה על המדרכה. את טענתו זו תומך הנתבע בתמונות אשר צולמו על ידו לאחר התאונה, מהם ניתן לראות שהאוטובוס עומד על הכביש, במרחק מה מן המדרכה, ולא על המדרכה עצמה.
שקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם, כפי שציינתי כבר לעיל.
שאלת האחריות- לאחר שעיינתי בתמונות אשר הביא כל אחד מהצדדים, המתעדות את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, שוכנעתי כי במקרה דנן יש לדחות את התביעה.
ככלל "המוציא מחברו עליו הראיה" במקרה דנן על שכמו של התובע מוטל נטל ההוכחה.
שמעתי את התובע ואת הנציג מטעמו, עיינתי גם בתמונות אשר הובאו מטעמו. כאמור התובע ובמסגרת טיעוניו העלה טענה לפיה, רכבו חנה על המדרכה בזמן התאונה. עם זאת לא הצליח להוכיח עדיפות גרסתו על זו של הנהג.
התמונות אשר הובאו מטעם הנהג וסומנו
נ/1 תומכות בגרסתו של הנהג ומלמדות, כי התאונה נגרמה לאחר שהתובע נהג אחורית, ירד מהמדרכה ופגע באוטובוס אשר נסע בדרכו, מבלי שעלה על המדרכה.
מסקנתי זו מתגבשת גם לאור מיקום הנזקים בשני כלי הרכב המעורבים, אשר תואם את הגרסה שנמסרה על ידי הנהג, ולא את גרסת התובע.
לאור כל האמור לעיל, הריני מורה על דחיית התביעה, ומקבלת את גרסת הנתבע כגרסת אמת המתארת את האופן שבו התרחשה התאונה.
בנסיבות העניין, ולאחר כל האמור, הריני דוחה את התביעה.
התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט בסך כולל של 500 ש"ח. סכום ההוצאות הנ"ל ישולם תוך 30 ימים שאם לא כן הוא ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.
