אקבס סטלה נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ

פסק דין

מרבית עובדות התובענה נשוא פסק דין זה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים כפי שמתואר בסעיפים 1 עד 7 לסיכומי טענות התובעת וסעיפים 1 עד 3 לסיכומי טענות הבנק הנתבע [ להלן: "הבנק" ] והן יתוארו בקצרה להלן.

ביום 4.11.04 חתמה התובעת על כתב ערבות כלפי הבנק על סך של -.100,000 ₪, לטובת חברה בשם פאסט שמירה ונקיון בע"מ [ להלן: "הערבות", "החברה" ו "מועד החתימה" בהתאמה ].

לתובעת אין קשר מסחרי או עסקי עם החברה, היא אינה בעלת עניין בה והיא חתמה על ערבותה לטובת החברה בהיותה חברה טובה של הגב' יהודית לבינה [ להלן: "לבינה" ] שהיא בעלת החברה ובעלת החשבון לו ערבה התובעת [ חקירתה הנגדית של התובעת, עמ' 4 לפרוטוקול שורות 11 עד 16 ].

בנוסף לערבות שעבדה התובעת לטובת הבנק גם חשבון חסכון שלה בסכום של -.100,000 ₪ שעמד לרשותה בסניף "קניון ערים" של הבנק; חשבון החברה לו ערבה התובעת נוהל על ידיה בסניף כפר סבא של הבנק.

החברה לא עמדה בחיוביה והבנק קיזז את סכום החסכון של התובעת לפירעון חלק מחוב החברה על פי ערבותה של התובעת ועל פי כתב השעבוד שהיה לבנק על החסכון.

התביעה היא להחזר הכספים שנלקחו על ידי הבנק מהתובעת.

עילת התביעה נסמכת על דברים שאמרה לכאורה פקידת הבנק לתובעת עובר לחתימתה על כתב הערבות, והם מגובים לכאורה, בנוסח טופס ה"הודעה לערב" שנמסר לתובעת בצמוד לערבותה [ נספח א' לתצהיר התובעת ].

בסעיף 3 להודעה לערב נרשמו הדברים הבאים:

"...מספר הערבים האמורים לערוב לחיוב הנערב הוא 9".

בסעיף 9 לסיכומי טענות התובעת הגדיר ב"כ התובעת את המחלוקות בין הצדדים כך:

"...המחלוקת העובדתית היחידה...היא, אם הבנק הודיע לתובעת לפני שחתמה על כתב הערבות כי, לחשבון (החברה) ערבים תשעה, כטענת התובעת, או שהבנק הודיע לתובעת לפני חתימת כתב הערבות כי לחשבון (החברה) ערבים רק שנים כטענת הנתבע".

למרות המוגדר לעיל, העסיקה התובעת את בית המשפט במספר עניינים צדדים ושוליים שיש להסירם מעל הדרך בטרם אתייחס לשאלה הנ"ל.

ראשית נטען על ידיה כי מכתב התראה של הבנק המודיע לה כי החברה אינה ממלאת אחר חיוביה ואשר נשלח, לכאורה, ביום 5.3.2006 [ נספח ג' לתצהיר התובעת ] לא הגיע כלל לידיה, וזאת למרות שלפי הכיתוב עליו הוא נשלח בדואר רשום.

עניין זה יכול היה להיות בעייתי אילו היה רלבנטי; מחד, פקידת הבנק הגב' לילה אגרנוביץ', המכונה על ידי התובעת כ"לילי" [ להלן: "לילי" ], טוענת בסעיפים 7, 8 לתצהירה כי לאחר משלוח המכתב הנ"ל הגיעה התובעת מלווה בגב' לבינה אל סעיף הבנק וביקשה לברר פשר המכתב ודברים הובהרו לה במפורש.

לעומת זאת, בחקירתה הנגדית, טענה לילי שהתובעת לא הייתה אצלה אלא פעם אחת בחודש ינואר או פברואר בלבד [ ביקור זה מוזכר בסעיפים 5, 6 לתצהירה של לילי ].

מאידך, התובעת הצליחה איך שהוא לא לקבל לכתובתה דווקא את המכתב הנ"ל, כאשר הודעות אחרות של הבנק מוצגים במ/1 ובמ/2 [ להלן: "הודעות הבנק" ] הגיעו ללא קושי לבית מגוריה.

יתר על כן עדותה של התובעת לעניין המועד בו קבלה בסופו של דבר את מכתב ההתראה ודרך קבלתו לוקה בסתירה ברורה.

בסעיף 10 לתצהירה היא מוסרת כי המכתב נמסר לה בחודש דצמבר 2006, מועד בו הגיעה לסניף קניון ערים וזאת לאור הודעת מנהל הסעיף על כך שהוא מעביר את סכום הפיקדון לסניף כפר סבא, לפירעון החוב בחשבון החברה; באותו יום מסר לה מנהל הסניף את המכתב.

אולם בחקירה הנגדית, נטען על ידיה שדווקא לילי, שהייתה פקידה בסניף כפר סבא, היא זו שמסרה לה את המכתב והיה זה לאחר שעורך דינה של התובעת קבל מכתב מהבנק, כפי הנראה מדובר במכתב הבנק מיום 25.1.07 נספח ו' לתצהיר התובעת [ וראה נספחים ד' ו ה' וכן עדותה בעמ' 6 לפרוטוקול שורות 25 עד 28 ובעמ' 8 שורות 4, 5 ].