אפרים ואח' נ' פלוני (המנוח) ואח'

השופט דני צרפתי;

1. הערעור שבכותרת הוגש על פסק דינו של בימ"ש קמא (כב' השופט ד. קירס) בת"א 48772-01-14 אשר ניתן ביום 20/4/2017 (להלן: "פסק הדין").

2.בפסק הדין חויבו המערערים – מבטחת הרכב אשר פרטיו בתביעה והנהג בו, לפצות את המשיבים – עזבון המנוח פלוני (יליד 5/85) והוריו, בגין מלוא נזקיהם ואשר אותם קבע פסק הדין כי נגרמו עקב תאונת דרכים מיום 10/8/2010 בה נפגע המנוח כהולך רגל (להלן: "המנוח" ו - "התאונה").

3.נקדים כי המנוח נפטר בחלוף כשנה וחודשיים לאחר התאונה.

השאלה המרכזית אשר עמדה להכרעה בפני בימ"ש קמא היתה - האם יש לראות במותו של המנוח כנזק שנגרם עקב התאונה.

נציין כי בעקבות התאונה אושפז המנוח במחלקה הנוירוכירורגית בתל השומר בגין שבר בגולגולת, דימום בראש ושבר בעצם הבריח, נותח והשתחרר, ובהמשך מצבו הגופני התייצב.

בדיעבד נטען כי הגורם למותו הוא מצבו הנפשי הכולל כאשר לתאונה חלק במצב הנפשי הכולל הנ"ל ולגרימת מותו.

4.פסק הדין קבע קיומו של קשר סיבתי בין התאונה למות המנוח. המערערים חויבו במלוא הנזק אשר נגרם בעקבות מות המנוח, זאת בהתבסס על דוקטרינת "המעוולים במשותף" – התאונה ומצבו הרפואי הקודם של המנוח.

5.הערעור מבקש לתקוף את הכרעות בימ"ש קמא בדגש לתרומתה הנטענת של התאונה למות המנוח, לרבות ייחוס מלוא הנזק לתאונה. לחילופין ומטעמי זהירות עותרים המערערים כי נתערב בשיעורי הנזק שנפסקו.

עפ"י המערערים ניתן לחייבם לכל היותר בשל נזקי המנוח כתוצאה מהתאונה ועד למותו, כשאלו מסתכמים בנתוני התיק ועל צד העיקר בפיצוי בגין כאב וסבל.

עיקרי פסק דינו של בימ"ש קמא