אפלמן נ' גבוביץ

פסק דין

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים להוסיף ולשלם לידיו דמי תיווך בגין עסקת מכירה ורכישה של דירה ברחוב רפאל אריה 5 בראשון לציון (להלן: "הדירה").

בכתב התביעה טען התובע כי הינו בעל רישיון לעסוק בתיווך.

לטענת התובע, חתם הנתבע 1 ביום 7.6.2010 על הסכם בלעדיות למכירתה של הדירה, לתקופה של חודשיים. בנוסף, פנה אל התובע, הנתבע 2 וביקש לשכור את שירותיו בתיווך לצורך רכישת נכס מקרקעין.

לאחר שהוצגה הדירה לנתבע 2, וזה הביע רצונו לרכוש אותה, נקבעה פגישה במעמד הצדדים, אלא שהנתבע 1 לא הגיע לפגישה ולאחר שיחה טלפונית וכאשר הודע לו כי הנתבע 2 מוכן לשלם 900,000 ₪ בלבד, ביקש שלא להמשיך במשא ומתן עמו אלא הבהיר כי המחיר המינימלי הנדרש הוא 950,000 ₪.

רק בחודש ספטמבר נודע לתובע כי הנתבעים התקשרו ביניהם בהסכם מכר, וזאת בחודש אוגוסט.

בכתב ההגנה של הנתבע 1 נטען כי עקב העדר שביעות רצון מפעולותיו של התובע, נשלחה לו, עוד בחודש יולי 2010 הודעה על הפסקת הבלעדיות. בחודש אוגוסט 2010, ובעקבות מאמציו של מתווך אחר, מר יוסי לוי, פגש הנתבע 1 בנתבע 2 וחתם עמו על הסכם מכר מקרקעין.

לשיטת הנתבע 1, התובע לא היה הגורם היעיל להתקשרותם של הצדדים, ועובדה זו אף הובהרה לו חזור ושנה קודם להגשת התביעה.

הנתבע 1 ביקש להדגיש כי לא היה מודע כלל לכך ששיחת הטלפון אותה ערך עם התובע לעניין המחיר, נגעה לכאורה לנתבע 2, שעה שלא פגש בו באותה עת, ולא נמסרו לו פרטיו.

בכתב הגנתו של הנתבע 2, נטען כי חתם על טופס הזמנת שירותי התיווך מבלי שימולאו בו הפרטים למעט שם ותעודת זהות של הנתבע 2.

לשיטתו, הציג התובע את הדירה כזו אשר מתבקש בגינה סך של מיליון וחמישים ₪. הגם שהובהר לתובע כי המחיר דנן, אינו תואם את יכולותיו הכלכליות של הנתבע 2, הוסיף וביקש לתאם פגישה במשרדו, בנוכחות הנתבע 1.

לאותה פגישה לא הגיע בעל הנכס, אלא שהתובע ביצע שיחת טלפון בודדת ובסיומה הבהיר כי בעל הדירה אינו מוכן להפחית מהסכום שננקב על ידו.

אשר על כן, ובהעדר כל קשר נוסף עם התובע, פעל הנתבע 2 באמצעות מתווכים אחרים לצורך איתור ורכישת דירה עד שלבסוף הגיע באמצעותו של המתווך מר יוסי לוי לדירה נשוא התביעה והוא זה אשר סייע בידי הצדדים להגיע להסכמות, לרבות לעניין מחיר הנכס.

בנסיבות אלו, טען הנתבע 2 כי אין לחייבו בתשלום כלשהו לתובע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לתצהירי הצדדים ועדויותיהם בפני, כמו גם הסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע 1 להידחות, ודין התביעה כנגד הנתבע 2 – להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

הנתבע 1

בעניינו של הנתבע 1 הוכח בפני כי לא היה מודע לפרטיו של הנתבע 2 שעה שפנה אליו התובע בעניינו של זה.

מעדויות כל בעלי הדין מצטיירת תמונה על פיה ביקר הנתבע 2 בדירה ביחד עם התובע, ולאחר מכן התבקש להגיע למשרד התובע.

אין חולק כי לאותה פגישה לא הגיע הנתבע 1. כמו כן, היה זה התובע עצמו אשר אישר כי לא מסר לידי הנתבע 1 את פרטיו של הנתבע 2 (בעניין זה אני מפנה לעמוד 7 שורות 13 – 14 לפרוטוקול).

זה גם המקום לציין כי מצאתי את עדותו של הנתבע 1 בפני כמהימנה וסדורה.