אסלן נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

           לפנינו ערעור על הכרעת דינו מיום 19.7.2016 וגזר דינו מיום 1.12.2016 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ג' נויטל, ס.נ., ג' רביד ומ' יפרח) שניתן בת"פ 21304-10-14, במסגרתם הורשע המערער בעבירות הבאות: אינוס קטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק ומעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16 לפי סעיף 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק. 

עיקרי כתב האישום וגרסת המערער

1. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 27.9.2014 בשעה 01:40 לערך הגיע המערער לתחנת דלק "פז" (להלן: תחנת הדלק) עם רכבו, ג'יפ מסוג "יונדאי", שם פגש את המתלוננת, נערה כבת 15 באותו מועד, עמה לא הייתה לו היכרות מוקדמת. המתלוננת בילתה עם חבריה בחנות הנוחות הצמודה לתחנת הדלק. בעקבות שיחה בין המערער לבין בחור בשם עמית, אחד מהחברים איתם בילתה המתלוננת, במהלכה סיפר עמית למערער כי המתלוננת "נותנת", הציע לה המערער לנהוג ברכבו. המתלוננת, שהייתה נתונה באותה עת תחת השפעת אלכוהול, נכנסה אל הרכב והשניים נסעו מרחק קצר ועצרו בסמוך לאתר בנייה בקרבת מקום. לאחר שעזבו השניים את תחנת הדלק, חבריה של המתלוננת ניסו להתקשר אליה מספר רב של פעמים אך המערער אמר לה שלא לענות לטלפון שברשותה.

2. בשלב זה החל המערער לנשק את המערערת ואף שלח ידיו לעבר תחתוניה. המתלוננת ביקשה מהמערער לחדול ממעשיו, אך זה אמר לה לעבור למושב האחורי. היא נענתה לבקשתו ואף ביצעה בו מין אוראלי, לדבריה, בשל פחד מהמערער. בשלב זה הסיר המערער את תחתוני המתלוננת, הושיבה עליו והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה. המתלוננת ביקשה מהמערער שיפסיק, אמרה לו שכואב לה, שהיא בתולה ושהוא ללא קונדום.

3. המערער חדל ממעשיו והחל בנסיעה לחנות נוחות בתחנת הדלק "סונול" בקרבת מקום, על מנת לקנות קונדום. אותה עת נותרה המתלוננת שרועה במושב האחורי של הרכב. בעוד המערער יצא לקנות קונדומים, המתלוננת החלה לשלוח הודעות טקסט בקבוצת ווטס-אפ של חבריה בהן כתבה, בין היתר, "ילד אחד לקח אותי באוטו", "הוא מנסה ל'זיין אותי'", "הוא מכריח אות. לנתק את הטלפון", "הוא מנסה לאנוסס אותי", "אני מתחננתתתת", "תעזרו לי", אני בוכה", "הוא לקח אותי", "תעזרו לי" (השגיאות במקור – ד.מ). לאחר מספר דקות שב המערער לרכב, ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, ללא הסכמתה. למרות התנגדותה של המתלוננת, לא חדל המערער ממעשיו והחדיר את איבר מינו גם לפי הטבעת שלה תוך שהיא צועקת ובוכה שכואב לה. רק בשלב זה חדל המערער ממעשיו ואחד מחבריו שהגיע למקום הסיע את המתלוננת חזרה לתחנת הדלק.

4. המערער כפר בביצוע המעשים אשר יוחסו לו. הוא לא הכחיש את מרבית המסכת העובדתית שתוארה לעיל, אך לטענתו יחסי המין שקיים עם המתלוננת היו בהסכמה והיא אף הייתה הגורם היוזם לאורך כל הדרך. המערער אף לא הכחיש כי המתלוננת ביקשה ממנו לחדול ובכתה במהלך המפגש ביניהם, אך לטענתו הפסיק את מעשיו ברגע שהיא ביקשה זאת ממנו.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5. בהכרעת דין מקיפה שהתבססה על עדותה של המתלוננת, עדויות נוספות התומכות בגרסתה וראיות תומכות נוספות, הרשיע בית המשפט המחוזי פה אחד את המערער בביצוע המעשים שיוחסו לו בכתב האישום.

6. בית המשפט ביכר את גרסתה של המתלוננת על פני גרסתו של המערער, ומצא כי היא "מסרה בבית המשפט עדות סדורה שנמסרה באופן מעורר אמון. דברי המתלוננת בבית המשפט היו קוהרנטיים ועקביים. למרות שהמתלוננת נחקרה בחקירת שתי וערב לא קלה ... היא לא שינתה את תשובותיה והייתה איתנה בדעתה" (הכרעת הדין, עמוד 10). נקבע כי בניגוד לטענת ההגנה, לפיה גרסת המתלוננת "ידעה שינויים ותפניות", אין בהבדלים מסויימים הקיימים בין ההודעות שמסרה במשטרה לבין גרסתה בבית המשפט כדי לשנות ממהות סיפורה ולקעקע את מהימנות גרסתה. זאת, בפרט נוכח הראיות אשר הצביעו כי המתלוננת הייתה תחת השפעת אלכוהול בזמן האירוע. בית המשפט ציין כי התרשמותו ממהימנותה של המתלוננת נבעה, בין השאר, מכך שלא ניסתה להפריז ולהקצין את מעשי המערער ודיברה בגלוי על מעשיה באותו ערב, אף כאשר הדברים עלולים היו להציגה באור שלילי.