אסולין נ' מדינת ישראל - לשכת תביעות תעבורה חוף

המערערת טענה לעצמה

בשם המשיבה עו"ד ערן בר אור

פסק - דין

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, ( להלן – "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 5.12.11 ע"י השופט שלמה בנג'ו בתיק5434-11-11.

המערערת הובאה לדין בגין כך שביום 14.3.11 ברחובות ההסתדרות – אדיסון שבמפרץ חיפה, נהגה ברכבה ולא צייתה לאור האדום של הרמזור שבכיוון נסיעתה, לא עצרה את רכבה לפני קו העצירה ונכנסה לצומת בניגוד לאור האדום, תוך הפרעה לתנועה שבדרך או תוך סיכון עוברי דרך ובכך עברה עבירה בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה – תשכ"א – 1961.

המערערת זומנה לדיון עם מסירת דו"ח העבירה ליום 11.7.11, שעה 08:30. המערערת טוענת כי התייצבה לדיון ואז נאמר לה כי השופט לא נמצא בבימ"ש, לכן הדיון לא התקיים. במעמד זה נודע למערערת כי הדיון נדחה ליום 5.12.11 ואף קיבלה לאחר מכן, זימון כדין לישיבה זו.

מתברר כי עובר למועד הדיון תקפו את המערערת כאבי שיניים חזקים. המערערת פנתה לטיפול רפואי בארץ, אך הדבר לא סייע בידה והכאבים המשיכו ואף החריפו. משפחת המערערת מתגוררת בצרפת, שם גם היא טופלה בעבר על ידי רופא המשפחה. בהתייעצות עם אמה יצאה המערער לצרפת כדי לקבל טיפול רפואי שם.

בטרם יצאה את הארץ ועובר למועד הקבוע, הגישה המערערת ביום 28.11.11 בקשה לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 5.12.11, עקב הצורך בקבלת טיפול רפואי שם.

בימ"ש לתעבורה החליט ביום 30.11.11 כי:

" בהעדר אסמכתא לא אוכל להיענות לבקשה.".

בסופו של יום הבקשה נדחתה, המערערת לא התייצבה לדיון, הורשעה בהעדרה ונידונה לעונש של קנס בסך של 1000 ₪.

המערערת הגישה ביום 28.12.11 בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. בו ביום דחה בימ"ש לתעבורה, בקשתה משום שהמערערת לא התייצבה לדיון, חרף דחיית בקשתה לדחיית הדיון. עוד נאמר בהחלטה כי אין בכפירה כללית התייחסות לנסיבות העבירה. יחד עם זאת, המשיך בימ"ש לתעבורה וכתב:

" ..... אני מוצא להבהיר כי ככל שיוגשו בפני אסמכתאות רפואיות המאמתות (במקור נכתב - האמתמתות) את טענת הנאשמת, אשוב ואשקול ביטול (במקור - "יטול") פסק הדין." (להלן –"הבקשה הראשונה").

המערערת ערכה ביום 29.12.11 בקשה נוספת לביטול פסק הדין, (להלן – " הבקשה השנייה"). בקשה שהוגשה ביום 1.1.12 ובה נאמר כי האישורים הרפואיים יתעכבו זמן מה, משום שהרופא נמצא בחופשה. בימ"ש לתעבורה הורה ביום 2.1.12 למערערת להגיש מסמכים רפואיים.

המערערת הגישה ביום 9.1.12 שוב בקשה שלישית, (להלן – "הבקשה השלשית"), ואליה צורפו האישורים הרפואיים ובה נאמר כי המדובר בטיפול רפואי "לפי הזמנה". בימ"ש לתעבורה החליט ביום 12.1.12 כי מהאישור הרפואי ומטענות המערערת הוא למד שהמדובר בנסיעה מתוכננת, תוך שהוא מוסיף וכותב כי:

" ... היה על המבקשת להגיש בקשה לדחיית הדיון ולא לקבוע עובדה מוגמרת בפני בימ"ש באי התייצבותה.".

עוד הוסיף בימ"ש לתעבורה וכתב שהמדובר בטיפול שיניים ולא בטיפול רפואי דחוף.

כאן המקום להזכיר כי המערערת הגישה בסוף חודש נוב' 2011 ועובר למועד הדיון שהיה קבוע ובו נידונה בהעדרה, בקשה לדחיית הדיון, בקשה שנדחתה על ידי בימ"ש לתעבורה כפי שהובא לעיל.

הערעור מופנה כנגד פסק הדין שניתן בהיעדר וכנגד החלטות בימ"ש לתעבורה הן הראשונה, הן השנייה והן השלישית.

המערערת חזרה על טענותיה שהעלתה בפני בימ"ש לתעבורה ביחס לטיפול הרפואי, טיפול שיניים לו נזקקה, תוך הפניה לאישורים הרפואיים מרופא המשפחה שטפל בה ואף צילום דרכונה המעיד על שהותה בתקופה הרלוונטית בצרפת מחוץ לתחום מדינת ישראל.