אסולין ואח' נ' שמירה ובטחון בע"מ ואח'

החלטה

מבוא

1. לפני תביעת התובע, יליד 1980, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לאחר שהותקף לטענתו בתאריך 29.12.2003 ע"י צדדי ג' 1 ו-2 עת שימש מאבטח בביה"ח סורוקה שבבאר שבע.

הדיון פוצל לבירור שאלת החבות תחילה ולאחריה שאלת הנזק. חלק זה של הדיון יעסוק בחבות.

רקע וטענות הצדדים

2. התובע טען, כי הועסק בעת הרלוונטית ע"י הנתבעת 1 (להלן:"חברת השמירה") שהיתה גם מי ששילמה את שכרו ומי שבידה השליטה והפיקוח על עבודתו ישירות או באופן עקיף ואף היתה זו ששלחה אותו לעבודה אצל הנתבעת 2 וסיפקה לו לצורך עבודתו מכשיר קשר.

3. הנתבעת 2 (להלן: "בית החולים" או "ביה"ח" ) היתה לטענת התובע מי שהעסיקה אותו בפועל, כמו גם הייתה אחראית לשלומו, בטיחותו ושלימות גופו וכן היו בידיה השליטה והפיקוח על חצרי ביה"ח בהם הותקף התובע.

4. הנתבעת 3 (להלן:"מיקוד") היתה בעת הרלוונטית חברת אבטחה מורשת שהתקשרה עם חברת השמירה בחוזה. מיקוד העסיקה בבית החולים את אחראי משמרת האבטחה (להלן:"האחמ"ש").

5. צדדי ג' 1 ו-2 הינם אב ובנו שנטען כי תקפו את התובע בעת עבודתו.

האירוע הנטען

6. התובע הוצב ביום הרלוונטי כמאבטח בשער ההנהלה של ביה"ח ותפקידו, לפי תיק הנהלים, היה לבצע בידוק בטחוני למבקשים להיכנס למוסד הרפואי, לרבות בדיקה בתיקי המבקרים במגמה למנוע הכנסת אמצעי חבלה קרים או חמים וכן להתיר הכנסת כלי נשק ברישיון בלבד.

בסמוך לשעה 19:30 הגיע לעמדת הבידוק צד ג' 1 (להלן: "ליאור") כשהוא אוחז בידו תיק צד גדול בצבע שחור. התובע ביקש לערוך הבדיקה השגרתית לליאור, אלא שזה לטענת התובע סרב ואיים עליו בצורה תוקפנית תוך שהוא מרים ידו באופן מאיים בכוונה להכותו. התובע הסביר לו כי עליו לבצע מלאכתו ואין כאן דבר אישי כנגדו, אלא שליאור לא קיבל הסברי התובע ונכנס לבית חולים תוך שהוא ממשיך ומאיים על התובע, שהסיפור לא נגמר והם עוד ייפגשו, וכלשון התובע "ביקשתי ממנו שוב שיראה לי את התיק ובתגובה האדם התעצבן, הניף ידו כלפי בצורה מאיימת ואיים שהסיפור מבחינתו לא נגמר ושהוא יפוצץ לי את הפרצוף..." (הודעת התובע במשטרה מ- 4.1.2004).

7. התובע דיווח על התקרית במכשיר הקשר והאחמ"ש (להלן גם "אלי חן") הגיע למקום יחד עם סייר נוסף. התובע פרט בפניהם את פרטי האירוע ותאור לבושו של ליאור.

8. כעבור מספר דקות נשמע במכשיר הקשר דיווח ממאבטח אחר המצוי בשער החצר הסמוך למיון הילדים, לפיו הגיע לעברו רכב ובו צד שלישי מס' 2 (להלן: "אלי"). אלי סרב לפתוח את תא המטען ולהזדהות וכן קילל, השמיץ ואיים על המאבטח.

9. מס' שעות לאחר האמור לעיל, הציב האחמ"ש אלי חן את התובע ליד בית הכנסת הנמצא בסמוך לבניין הכירורגיה הישן. בשעה 22:00 התובע פנה לבית הכנסת על מנת לנעול אותו. בשלב זה, לטענתו, הגיחו לעברו ליאור ואלי, כאשר ליאור אחז בחולצתו ובועט בו בחוזקה בברך, תוך שהוא צועק כי כעת הוא יסיים את הסיפור. למעשה ליאור ואלי, כך נטען, חבטו ובעטו בתובע בכל חלקי גופו ופניו. כתוצאה ממעשה התקיפה התובע נפל ארצה. התוקפים לא הסתפקו בכך וניצלו את העובדה כי התובע שרוע על הקרקע על מנת להמשיך ולהפליא בו מכותיהם. כך, אלי ישב על התובע ולפת את ידיו על מנת למנוע ממנו לזוז ולהתגונן וליאור המשיך והכה בו בזעם רב בהיותו חסר אונים ולפיכך הוא נפגע בגופו.

10. התובע הגיש את התביעה כנגד הנתבעים כבעלים, מחזיקים, מתחזקים ובעלי השליטה בבית החולים או כמעבידים/מעסיקים, האחראים בין היתר על נהלים וכללי הבטיחות בבית החולים, כמו גם על בטחון עובדי בית החולים ושלומם, וכן על הכשרת העובדים וקביעת נהלי עבודה, כאשר לטעמו אירוע התקיפה ארע בשל רשלנות הנתבעים או הפרת חובתם החקוקה, שלהם או של שולחיהם, שלא דאגו להוציא את התוקפים מתחומי בית החולים למרות שידעו על התנהלותם קודם לאירוע התקיפה, ומנעו גישתם אל התובע או לא סיפקו הגנה או ליווי צמוד לתובע למרות שידעו על האיומים כאמור. מעבר לכך נטען, כי לא הנהיגו או פיתחו כללי זהירות בסיסיים ו/או לא עשו די מאמץ למניעת מפגש בין התוקפים לתובע, תוך שלא תידרכו את התובע כיצד עליו לנהוג, להישמר ולגונן על גופו במצבים שכאלה, כמו גם לא פעלו במהירות הנדרשת למניעת פגיעת התובע באירוע, לא ציידו אותו כנדרש להגנה עצמית למקרה תקיפה, לא דאגו להכשרה או תדרוך מתאימים ואף לא זימנו את המשטרה מיד כשנשמעו האיומים.

11. שמירה וביטחון הכחישה המיוחס לה והפנתה אצבע כלפי התובע עצמו ואחריותו שלו לאשר ארע. לחלופין טענה, כי בית החולים בהיותו המחזיק במקום הינו זה שלפתחו החובה לשמירת שלמות מצבו הגופני של התובע. שמירה וביטחון אף הפנתה הודעת צד שלישי כנגד אלי וליאור חורש וכנגד מיקוד.

11. שירותי בריאות כללית ומיקוד הכחישו אף הן כל חבות כלפי התובע, באשר שירותי האבטחה בשטחה מבוצעים על ידי הנתבעת 1 שאחראית על התובע באופן ישיר ועקיף, לשלומו, בטיחותו ולשלמות גופו ולחלופין טענו, כי אלי וליאור חורש הם האחראים לפגיעה בו, כמו גם שמירה וביטחון ואף הגישו הודעת צד ג' כנגד כל השלושה.

12. ליאור ואלי חורש טענו להגנתם כי ליאור הינו איש משפחה ואדם נורמטיבי שאינו נוהג להתפרץ ולאבד עשתונות חרף לחצים יומיומיים להם הינו חשוף מציבור הנוסעים בהיותו נהג רכב ציבורי. בנוסף, ליאור בעת הרלוונטית, היה מוגבל בכתפו הימנית בשל תאונה אותה עבר עוד בשנת 2001.

אלי חורש מצידו ציין, כי הינו גמלאי צה"ל, נהג אוטובוס במקצועו, מתנדב משטרת ישראל, יד שרה, בית החולים וזכה אף בציון לשבח בבלימת פיגוע. כמו כן הינו נכה צה"ל בשיעור של 39% בגין פגיעה בכתף שמאל המונעת ממנו הפעלת כוח בזרוע זו, ואף נפגע בתאונה בכתפו הימנית בעקבותיה נותר נכה בגין קרע בגיד.