אסדי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה אשר ניתן ביום 5.5.13 בהעדר המערער וזאת על ידי כב' השופטת כרמית פאר-גינת בתיק ת"ד 40-04-12.

עוד מופנה הערעור כנגד החלטת בית משפט השלום לתעבורה בהקשר להחלטתו מיום 22.7.13, לחייב את המערער בתשלום הוצאות בסך של 1,000 ש"ח כתנאי לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ולהחלטה מיום 29.7.13 בהקשר לבקשה לביטול החיוב בהוצאות, שנדחתה.

המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין העבירות הבאות:

סטייה שלא בבטחה, עבירה לפי תקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") , התנהגות בדרך הגורמת נזק לרכוש וחבלה לאדם, עבירה לפי תקנה 21(ב) (2) לתקנות ועבירה של נהיגה רשלנית לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") ביחד עם סעיף 38 (2) לפקודה.

בכתב האישום נטען כי ביום 28.8.11 נהג המערער ברכב פרטי בכביש מס' 6 מכיוון דרום לכיוון צפון ובהגיעו לק"מ 178 נהג ברשלנות, לא נתן תשומת לב מספקת לדרך מסיבה שאינה ברורה, סטה ימינה לכיוון נסיעתו, פגע במעקה הבטיחות שבשול ימין, הרכב "נזרק" שמאלה והתנגש במעקה בקצה השול השמאלי שם הרכב עצר.

כתוצאה מהתאונה נחבלו ארבעה אנשים וכלי הרכב המעורבים ניזוקו.

המערער זומן לדיון בבית משפט השלום לתעבורה ליום 4.11.12 ובעקבות זאת הוא הגיש ביום 31.10.12 בקשה לדחיית הדיון לשם צילום חומר החקירה. בית משפט לתעבורה נעתר בו ביום לבקשה ודחה את הדיון ליום 5.5.13.

לישיבה הקבועה המערער לא התייצב לדיון, ובהתחשב בעובדה כי הונח בפני בית משפט לתעבורה אישור שלכאורה מסירה חתום על ידי המערער, החליט לדון אותו בהעדרו ולכן הרשיעו בדין וגזר עליו את העונשים הבאים:

1,500 ₪ קנס, שלושה חודשי פסילה בפועל ושלושה חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים.

עם קבלת פסק הדין הגיש המערער בקשה לביטולו על יסוד הטענה כי הזימון לדיון שהיה קבוע לחודש מאי 2013 לא הגיע לידיו.

המערער לא פירט בבקשתו את טענותיו בסוגיית עיוות הדין והוא עשה כן, רק לאחר שבית משפט לתעבורה נתן את החלטתו ביום 7.7.13 בה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין.

המערער העלה במסגרת בקשה נוספת שבה שהגיש בעקבות ההחלטה מיום 7.7.13 ובה טען כי זה היה רכב אחר שגרם לכך שהוא יסטה מנתיב נסיעתו לשוליים שבצד ימין וזאת כדי למנוע תאונה קטלנית, לטענתו.

בית משפט לתעבורה החליט ביום 22.7.13 לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,000 ₪, בשל כך שהוא לא התייצב לדיון הקבוע וגם משום שלא העלה טענותיו לעניין עיוות הדין בבקשה הראשונה.

המערער סבר כי בית משפט לתעבורה טעה משחייבו בתשלום הוצאות כתנאי לביטול פסק הדין ולכן פנה אליו בבקשה נוספת לביטול החיוב בהוצאות.

הבקשה נדחתה ומכאן הערעור שבפניי ביחס לפסק הדין ולהחלטות בית משפט לתעבורה.

המערער מלין על כך שבית משפט לא נתן לו את יומו בבית המשפט, נעל את שעריו וטעה כשהתנה פתיחת השערים בתשלום הוצאות.

לטענת המערער הוא לא קיבל זימון לדיון, הואיל ובכפרו קיימים מספר אנשים בשם זהה.

בדיון בפני הצגתי בפני המערער את אישור המסירה שלכאורה חתום על ידו וזה טען כי החתימה המופיעה שם אינה חתימתו וככל הנראה מישהו אחר בשם זהה חתם ורשם ליד החתימה את מספר תעודת הזהות של המערער.

המערער טוען עוד כי דחיית הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר עלולה לגרום לו עיוות דין.