אמסלם ואח' נ' מבצע עשר המכות בע"מ ואח'

החלטה

רקע והבקשה שלפני

לפני שתי בקשות שהגישו המבקשים: הראשונה, להורות למשיבים להפקיד ערובה בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, להורות על תיקון כתב התביעה כך שיכיל כתובתם של המשיבים ופרטי זהותם. הבקשה השניה, הינה בקשה לסילוק התביעה על הסף ממספר טעמים: בשל העובדה כי המשיבים כבר הגישו תביעה שכנגד במסגרת תביעה המתנהלת נגדם בבית משפט השלום באילת על אותו סכום. למחוק את התביעה על הסף בשל העובדה כי לנכס נשוא כתב התביעה מונה כונס נכסים והתביעה אמורה להיות מוגשת דרכו. מחיקת התביעה בשים לב לכך כי אחד מבעלי הנכס הלך לעולמו ויורשיו לא צורפו כתובעים. לחילופין לעכב את ההליכים בתובענה בשל הליך אחר התלוי ועומד שהוגש על ידי המבקשות לבית משפט השלום באילת.

התביעה המונחת לפני הינה תביעה כספית שהוגשה על ידי המשיבים כנגד המבקשים וחברת מבצע עשר המכות בע"מ (להלן: "חברת עשר המכות"). על פי הנטען בכתב התביעה המשיבים הינם בעלי הזכויות בחלק ממבנה הידוע מרכז התיירות באילת. חברת עשר המכות הייתה בעלת חלק מאותו מבנה הנמצא בסמיכות לנכס התובעים. המשיבים שכרו את הנכס השייך לחברת עשר המכות. על פי הנטען בכתב התביעה המבקשים פלשו לנכס המשיבים, איחדו את שני הנכסים והפעילו במקום אכסניה כל זאת החל מיום 1.10.2009.

עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשים השתמשו בנכס 32 חודשים כאשר הם שילמו דמי שכירות בסך של 29,000 ₪ כאשר בפועל הם היו צריכים לשלם דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים בסך של 246,000 ₪ ועל כן נותרו חייבים סך של 217,000 ₪. יתרה מכך גרמו המבקשים על פי הנטען נזק לנכס בסכום שהוערך בסך של 25,000 ₪.

הבקשה למחיקה על הסף

המבקשים טוענים כי יש למחוק את התביעה על הסף מאחר והמבקשים הגישו כנגד המשיבים תביעה בבית משפט השלום באילת במסגרת ת.א. 39748-04-12 שבעקבותיה הגישו המשיבים תביעה שכנגד. לאור את מנועים המשיבים להגיש תביעה נוספת לפורום אחר ובאותו סכום.

אמנם לכתב ההגנה של המשיבים בתביעה המתנהלת באילת צורף כתב תביעה שכנגד אולם בפועל לא נפתח ההליך ולא שולמה בעדו אגרה. בנוסף המבקשים לא הגישו כתב הגנה בתביעה שכנגד ללמדך כי הליך תביעה שכנגד לא נפתח. לכן דין הטענה להידחות.

טענה נוספת של המבקשים כי יש להתלות את ההליכים בתביעה בתלויה ועומדת לפני מחמת הליך תלוי ועומד.

הסמכות לעכב בירור תביעה כאשר קיים הליך תלוי ועומד, הינה סמכות שבשיקול דעת. שיקול דעת זה הינו רחב כל עוד מתקיימות התכליות שביסודו(ראה: רע"א 2733/07 עמירון ס.טי. מימון והשקעות בע"ם נ' יצחק וולך [פורסם בנבו] ; ע"א 304/04 עוזי יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי ואח' [פורסם בנבו]).

כלל זה מיועד למניעת התדיינויות מקבילות באותה שאלה מהותית. בירור מקביל כזה עלול לגזול זמן שיפוטי יקר. שיקול נוסף הוא מניעת הכבדה על היריב שיצטרך להתדיין פעמיים באותה שאלה עם כל הכרוך בהעדת עדים ובהשחתת זמן ומשאבים, כפי שנקבע בע"א 9/75 שיח' סולימן אלעוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח', פ"ד כט(2) 477.

כל אימת ומתעורר חשש לבזבוז משאבים, להכבדה על יריב כן להיווצרות סיכון לקביעות סותרות הכף נוטה לזכות עיכוב הליך אחד מבין אלה התלויים ועומדים. האינטרס הציבורי חובק לשיקולים אלה ואף מטיל על בית המשפט חובה להפעיל שיקול דעת זה לשם מניעת פיצול מיותר של התדיינות, זאת תוך עריכת האיזון הראוי עם זכות הגישה לערכאות, כדברי כב' השופטת נאור בע"א 262618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) נ.' ליפקונסקי פ"ד נט(3) 519:

"אין להפחית מערכו של אינטרס ציבורי זה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין אותה רשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות משפט, ולכן בזכות הציבור לגישה לערכאות, הן בזמנם של הצדדים. בנוסף, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומהצדדים, יש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות".

מתגובת המשיבים עולה כי המבקשים הגישו שם בקשה לעיכוב הליכים שם בשל התביעה המתנהלת לפני. בית משפט שם נעתר ביום 10.12.2013 לבקשה והורה על עיכוב הליכים. מן הראוי היה כי המבקשים יביאו מידע זה בעת שהגישו את בקשתם לפני אך מטעמים השמורים עימם בחרו להסתיר מידע זה. אציין כי בקשתם של המבקשים לעיכוב הליכים שם הוגשה כשלא היו מיוצגים. לאחר מספר חודשים בית משפט מחק את התביעה מחוסר מעש. בעקבות כך הגישו המבקשים בקשה לביטול המחיקה באמצעות בא כוחם תוך שהם מפנים להסכמתם ולהחלטת בית המשפט לעיכוב הליכים. בשלב מאוחר יותר הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום באילת להורות על עיכוב ההליכים דווקא בבית משפט השלום בחיפה. החלטה בבקשה זו נמסרה לעיוני לאחר שהוריתי לצדדים לעשותן כן. הבקשה שם נדחתה, בצדק, מאחר ואין בסמכותו של בית משפט השלום באילת להורות על עיכוב ההליכים בחיפה והבקשה אמורה להיות מוגשת לפני כפי שנעשה בפועל. מכל מקום, משלא בוטלה ההחלטה המורה על עיכוב ההליכים בבית משפט השלום באילת אין מקום להורות על עיכוב ההליכים לפני. הסעד של התליית הליכים כבר ניתן ואין מקום להעניקו פעמיים אחרת ההליכים לעולמם לא יישמעו.

גם בטענה כי אחד מבעלי הנכס הלך לעולמו ולא צורף עזבונו או יורשיו כתובעים אינה פוגמת בתביעה. גם אם לנכס מספר בעלים כל אחד יכול להגיש תביעה בנפרד ובאופן עצמאי.

כך גם הטענה לפיה למשיבות אין זכות תביעה מאחר והתמנה כונס נכסים לנכס, אין בה ממש. אכן התמנה כונס נכסים על הנכס אולם רק על חלקו של זאב כהן ז"ל שלא הצטרף כתובע. בשים לב לכך, הדבר אינו מגביל את יתר הבעלים להגיש תביעה הנוגעת לחלקם בנכס.

טענה נוספת היא שהמשיבות לא מסרו את כתובתן בכתב התביעה. אמת נכון כי תקנה 9 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי מחייבת בעל דין למסור את כתובתו במסגרת כתבי הטענות. כתב התביעה לא ציין כתובת מגורי המשיבות. יחד עם זאת, פגם זה ניתן לתיקון ואינו גורר בשלב זה לסילוק התביעה על הסף, שהינה כידוע סנקציה דרסטית. לכן אני מורה לשתי המשיבות למסור בהודעה נפרדת כתובת מדויקת בתוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו.

לסיכום, דין הבקשה לסילוק התובענה להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 13 לעיל.

הבקשה להפקדת ערובה

תכליתה של תקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק (ראה: רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר [פורסם בנבו]). בהתאם לפסיקה יש לעשות שימוש בסמכות זו רק כאשר קיימת הערכה שסיכויי התביעה קלושים מאוד (ראה: רע"א 6301/94 יערי נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו]). עוד נפסק כי יש לאזן קביעה זו על ידי מתן דגש על זכותו הגישה לתובע (ראה: רע"א 4265/09 אללוף נ' הורביץ [פורסם בנבו]).