אם ובנותיה יפוצו בסך 635,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו להן כתוצאה מעוולת התקיפה

מבוא

1.   תובענה של אשה (התובעת 1) ושתי בנותיה (התובעות 2 ו-3) כנגד הבעל לשעבר \ האב  לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אשר נגרמו להם כתוצאה מעוולת התקיפה, כמשמעותה בס' 23 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשל"א - 1971 והפרת חובות חקוקות.  בנוסף נגרמו לתובעים, לטענתם, הפסדים והוצאות שונות אותם הם תובעים מן הנתבע.

2.   התובענה הוגשה בזמנו, על ידי האשה , בשמה ובשם בן נוסף אשר הודיע, באמצעות בא כוח התובעים, כי לעת שבגר מבקש הוא למחוק אותו מכתב  התביעה. ביהמ"ש נעתר לבקשה בישיבת יום 14.7.03.

3.   התובעת 2, קטינה לעת הגשת התובענה, בגרה במהלך ההתדיינות המשפטית והודיעה, כי היא מעונינית להמשיך בתובענה.

4.   בכתב התביעה מתארים התובעים מסכת של אירועי אלימות שהחלה עוד בשנת 1984, כ- 5 שנים לאחר נישואיה של התובעת 1 לנתבע. אירוע האלימות האחרון המתואר התרחש ביום 13.8.94, לאחר גירושי הצדדים. במועד זה תקף הנתבע את התובעת 1 בסכין, תוך שהוא נועץ את הסכין בגוף התובעת 1 מספר רב של פעמים בכל חלקי גופה. לאירוע תקיפה זה היו עדים אף יתר התובעים, ילדיהם של התובעת 1 והנתבע, שניסו לחוש לעזרת אמם. התובענה שבפניי עוסקת רובה ככולה סביב  אירוע זה ( להלן: "אירוע הדקירות") והנזק שנגרם לתובעים בעקבותיו.

ההליך הפלילי

5.   בגין אירוע הדקירות הועמד הנתבע לדין והורשע בביהמ"ש המחוזי (ת.פ.ח. 359/94) בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על הנתבע הושת עונש מאסר בפועל של 6 שנים. בנוסף לכך הופעל מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שהוטל על הנתבע בת.פ. 1551/93 (גזר דין מיום 25.10.93) בשל הרשעתו בעבירות תקיפה ואיומים כנגד הנתבעת 1 בגין אירועים קודמים (שגם הם אוזכרו בתביעה זו), כך שסה"כ נגזרו על הנתבע 7 שנות מאסר.

6.   בהכרעת הדין דחה ביהמ"ש המחוזי מכל וכל את גרסת הנתבע, כי התובעת 1 דקרה את עצמה תוך נסיון התאבדות כשהוא מנסה למנוע זאת ממנה ואמץ את גרסת התובעת 1 לתרחיש אירוע הדקירות (עמ' 17 ש' 12-16 לפסה"ד וכן עמ' 26 ש' 1-24 לפסה"ד).

7.         כך תואר אירוע הדקירות (עפ"י גרסת המתלוננת, היא התובעת 1) בפסה"ד הפלילי :

"הנאשם (הנתבע ש.ש.) התקרב אליה והיא (התובעת 1 ש.ש.) סברה כי ברצונו לשבת לידה על הספה. אולם הנאשם תפס אותה בשעה והשכיב אותה על הספה. בעודה שוכבת הניף הנאשם את ידו ואז הבחינה כי בתוך המגבת מצוי סכין. להב הסכין היה מופנה אליה, והידית היתה עטופה במגבת ונתונה בידו של הנאשם.

היא החלה לצעוק ולקרוא ה. ( התובעת 3 ש.ש.) , ובו בזמן הצליח הנאשם לדקור אותה בחזה מצד שמאל.

לאחר הדקירה הראשונה בחזה - ניסה הנאשם לדוקרה פעם נוספת, אלא שהיא התגוננה וכך פגעה הדקירה בזרוע אשר גוננה על החזה - ולא בחזה.

בשלב זה הגיעה לסלון ה. אשר שמעה את צעקותיה וניסתה לדחוף את הנאשם. וגם היא עצמה ניסתה לדחוף את הנאשם ואז נדקרה פעם נוספת הפעם  בזרוע הימנית בחלק העליון.

משראתה שאינה מצליחה להדוף את הנאשם מעליה - היא פנתה אליו בדברים והבטיחה לו כי תשאר עמו. וביקשה כי יחשוב על הילדים. אלא שהנאשם התעלם והמשיך לדוקרה.

היא קיפלה את גופה, והרימה רגליה במטרה לדחוף אותו עם הרגלים, הנאשם ניצל את התנוחה שבה היתה כדי לדקור אותה במפשעה.

בשלב זה נכנסו לתמונה גם שני ילדיה הקטנים - ד. וא. (התובעת 2 ש.ש.) הבן ד. התנפל על הנאשם מקדימה, ולאחר מכן נשכב עליה במטרה לחצוץ בין הנאשם לבינה.

הבת א. קפצה על הנאשם מאחור וכסתה על עיניו. גם במצב זה שבו היו עיניו מכוסות - הניף הנאשם את הסכין למרות שיכול היה לפגוע בבנו.

לטענת המתלוננת: בשלב זה כאשר עיני הנאשם היו עצומות, היא תפסה בסכין כאשר ידה אוחזת חלקה בלהב וחלקה בידית. כיוון שמדובר בסכין גדולה - תפסה בסכין בשתי ידיה.

הנאשם ניסה להוציא הסכין מידה. ומשלא עלה הדבר בידו - גרר אותה בשערותיה על הרצפה עד פתח המטבח. לפתע בעודה שוכבת במצב זה על הרצפה עזב אותה הנאשם והיא סברה כי יניח לה וצעקה לילדים כי יפתחו הדלת.

או אז הרגישה שוב כי הנאשם מניח ידיו עליה.

לדבריה: במצב זה בעודה שוכבת פצועה על הרצפה, הניח הנאשם את ברכיו עליה, באופן שברך אחת היתה על כתפה ואחת על ראשה. היא הרגישה בסכין נוספת המונחת ברגע זה על צוארה והנאשם חתך אותה בצווארה. לאחר שהות קצרה הרגישה כי הנאשם הלך מעליה, ובמקביל הורמה על ידי שכן אשר לקח אותה והכניס אותה לדירתו. כאשר הובאה לדירתו של השכן היתה עדין הסכין בידה. בהגיעם לדירתו נטל השכן שהיה מבוהל את הסכין שהיתה בידה וזרק אותה לזבל. המתלוננת הועברה לביה"ח וולפסון ושהתה שם 5 ימים. התעודה הרפואית שהוגשה (ת/12) וכן התצלומים ת/13 מצביעים על כך שהמתלוננת אכן נדקרה 7 פעמים ועובדה זו אינה שנויה למעשה במחלוקת."           (שם, עמ' 7-8 לפסה"ד)