אל שמאלי נ' תמר - תאגיד מים רמלה בע"מ

פסק דין

לפניי הודעת המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006.

רקע והשתלשלות האירועים

ביום 8.10.13 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה להשבת כספים שהמשיבה גבתה ביתר. לטענת המבקש, החיוב בגין אגרת חיבור מים בו חויב כתנאי לקבלת היתר בניה לפי התעריף, הקבוע בסעיף 4 בחוק עזר לרמלה (אספקת מים), התשנ"ט-1998 (להלן: "חוק העזר"), אינו התעריף החוקי. לפי סעיף 102 (א) ו-(ז) בחוק תאגידי מים וביוב התשס"א – 2001 מותר למשיבה לגבות תשלומים רק בהתאם לתעריפים שאושרו על ידי הרשות הממשלתית למים וביוב. עד לקביעת אותם תעריפים נקבע בסעיף 152(א) בחוק תאגידי המים, כי המשיבה מוסמכת להטיל חיובים בחוק העזר. ביום 31.12.09 פורסמו כללי תאגידי מים וביוב (תעריפים לשירותי מים וביוב והקמת מערכות מים או ביוב), התש"ע-2009 (להלן: "כללי המים"). לפי סעיף 2 בכללי המים נאסר על המשיבה להטיל חיובים באגרות והיטלים מכח חוקי העזר, והתעריפים בגין שירותי מים וביוב הם התעריפים שנקבעו בכללי המים. בהתאם להוראת המעבר שנקבעה בסעיף 12(ב) באותם כללים, המשיבה רשאית הייתה לחייב מכוח חוק העזר, בהיטלי פיתוח בלבד.

הקבוצה בשמה הוגשה בקשת האישור היא – "כל מי ששילם למשיבה אגרה בעד חיבור רשת פרטית... לכאורה מכוח סעיף 4 לחוק עזר לרמלה.. בתקופה שתחילתה שנתיים קודם למועד הגשת בקשה זו וסיומה ביום אישורה של בקשה זו..." (סעיף 1.2 בבקשת האישור).

ביום 2.1.14 הגישה המשיבה את הבקשה שלפניי לפיה מודיעה המשיבה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "הודעת החדילה" ו"חוק תובענות ייצוגיות", בהתאמה).

הודעת החדילה נתמכה בתצהירה של גב' ליאת ליבוביץ, מנהלת הכספים של המשיבה (להלן: "תצהיר ליבוביץ"), שהצהירה כי המשיבה חדלה מחיוב בגין אגרת חיבור לפי חוק העזר וכי החל ממועד הודעת החדילה החיוב יהיה לפי התעריף שבכללי המים (סעיף 17 בתצהיר ליבוביץ). עוד הצהירה כי סך כל חיובי היתר בגין השנים 2011 ועד השת הבקשה הם בסכום של 598,777 ₪. בנוסף הצהירה ליבוביץ כי חיובים שגויים נוספים שנשלחו לצרכנים ושטרם נגבו (בסכום כולל של 8,070 ₪) לא ייגבו, וכי המשיבה תיקנה את החיובים השגויים ובימים אלו נשלחות לצרכנים דרישות תשלום מתוקנות (סעיף 16 בתצהיר ליבוביץ).

המבקש הסכים להודעת החדילה.

דיון

עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד רשות לפי פרט 11 בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, שעל כן חל על ענייננו סעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות, הקובע כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה לאישור בתביעה כמפורט בפרט 11 בתוספת השניה (בחוק זה - תביעת השבה נגד רשות), לא ידון בה בית המשפט אלא לאחר שחלפה תקופה של 90 ימים מהמועד שבו הוגשה הבקשה לאישור ובית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים שיירשמו (בסעיף זה – המועד הקובע).

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) ...". (ההדגשה שלי – מ' נ').

"המועד הקובע" חל כאמור בתום 90 יום מהמועד בו הוגשה בקשת האישור. בענייננו, בקשת האישור הוגשה ביום 8.10.13 שעל כן חדילת המשיבה מגבייה מיום 2.1.14 נעשתה בטרם חלף המועד הקובע. על פי תצהיר ליבוביץ המשיבה חדלה גם מגבייתם של "חובות עבר".

סוף דבר

משמתקיים בענייננו האמור בסעיף 9 בחוק תובענות ייצוגיות אין לאשר את בקשת האישור ולכן בקשת האישור נדחית

הצדדים יגישו טיעוניהם לעניין פסיקת גמול ושכר טרחה בהיקף שלא יעלה על עמוד אחד (גופן דויד 12, רווח שורה וחצי, שוליים 2 ס"מ מכל צד) – המבקש בתוך 14 יום והמשיבה בתוך 14 יום שלאחר מכן.

ת"פ 16.3.14.

ניתן היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.