אל-מאור חברה להשקעות ובניה בע"מ ואח' נ' דגן ואח'

החלטה

על פי החלטת כב' הנשיאה גרסטל מיום 31.10.2013, תיק זה הועבר לטיפולי.

כן נקבע באותה החלטה כי ה"בקשה להוספת תצהיר ופרטים נוספים ו/או בקשה לארכה להגשת בקשה לביטול פסק בוררות" תועבר לתגובת ב"כ הצד שכנגד.

ביום 16.11.13, הוגשה על ידי אל-מאור חברה להשקעות ובניה בע"מ "הודעה ובקשה לכבוד בית המשפט" אליה צורף תצהירה של עו"ד ישראלה שמרוני קנר מיום 6.11.2013.

ביום 17.11.13 הוגשה בקשה למתן החלטה.

תובענה זו עניינה בקשה לאישור פסק בוררות שהוגשה ביום 8.5.13, על ידי המבקשים, אל- מאור חברה להשקעות ובניה בע"מ, אוריאל ניאזוב ואינווסטריקס בע"מ (להלן:"מבקשי האישור"), במסגרתה התבקש בית המשפט לאשר את פסק הבוררות שניתן על ידי כב' השופט בדימוס אורי גורן ביום 14.3.2013 (להלן: "פסק הבוררות").

ביום 9.6.2013 ניתן על ידי כב' הנשיאה פסק דין לפיו "משחלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות ולא הוגשה בקשה – אני מאשרת פסק הבוררות מיום 14.3.13 שניתן על ידי כב' הבורר הש' בדימוס אורי גורן ונותנת לו תוקף של פסק דין".

ביום 10.6.2013 הוגשה על ידי המבקשים; משה דגן, איליה מאגלשוילי ומדנאל חברה לבניה בע"מ (להלן: "מבקשי הביטול"), בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 9.6.13 (להלן: "הבקשה לביטול פסק הדין").

בבקשה לביטול פסק דין נטען כי הבקשה לאישור פסק הבוררות הוגשה כהודעה לאישור פסק בוררות ללא תצהיר וכי לא בוצעה מסירה כדין של הבקשה לאישור פסק הבוררות שהוגשה בהפ"ב 16359-05-13 הנ"ל.

מבקשי הביטול טוענים כי הגישו בקשה לתיקון פסק הבוררות על פי סעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), וכי החלטה בבקשה לתיקון פסק הבוררות ניתנה ביום 26.4.2013 והומצאה להם ביום 28.4.2013.

כן נטען כי ביום 16.5.2013, הוגשה על ידי מבקשי הביטול בקשת רשות ערעור על פסק הבוררות -רע"ב 28971-05-13. בקשת רשות הערעור שכונתה " ערעור ברשות" נדונה בפני כב' השופט שפסר. ב"כ מבקשי הביטול טוען כי מבקשי האישור ידעו על רע"ב 28971-05-13 הנ"ל ונמנעו למסור מידע זה לבית המשפט בבקשתם למתן פסק דין בבקשה לאישור פסק הבוררות.

לבקשת הביטול לא צורף תצהיר ונטען כי ניתן לאמת האמור בה בנט המשפט.

בתגובתם לבקשה לביטול פסק דין ציינו מבקשי האישור כי עם דחיית הבקשה לתיקון פסק הבוררות הגישו בקשה למתן פסק דין בבקשה לאישור פסק הבוררות. מבקשי האישור טענו כי בקשת האישור הוגשה תחילה במסגרת ת"א 48021-07-10. נוכח החלטת כב' הנשיאה מיום 2.5.2013 כי יש לפתוח תיק עצמאי בבקשה לאישור פסק בוררות הוגשה ביום 8.5.2013 התובענה דנן.

על פי הנטען, מבקשי הביטול לא הגיבו על הבקשה למתן פסק דין ובמקום זאת הגישו ביום 16.5.2013 "ערעור ברשות" על פסק הבוררות ברע"ב 28971-05-13. מבקשי האישור ציינו בתגובתם לבקשה לביטול פסק דין כי "הגם ש'הערעור ברשות' אשר הוגש על ידי המבקשים הינו מופרך לחלוטין וחסר כל תשתית עובדתית ו/או משפטית, הרי שהמשיבים מסכימים כי בקשת המבקשים לביטול פסק הדין, תידון לאחר מתן פסק הדין ב'ערעור ברשות' אשר הוגש על ידי המבקשים דכאן בתיק 28971-05-13". לפיכך התבקש בית המשפט לחזור ולדון בבקשת המבקשים לביטול פסק הדין רק לאחר מתן פסק דין ב"רשות בערעור" שהוגש על ידי המבקשים.

בין לבין, ביום 1.9.2013, ניתנה החלטת כב' השופט שפסר ברע"ב 28971-05-13 הנ"ל לפיה: "...משניתן פס"ד המאשר את פסק הבוררות אין מקום עוד לדיון בבר"ע והיא נמחקת. המבקש יהיה רשאי לחדש בקשתו בהתאם לתוצאות ההליך שהגיש לביטול פסק הבוררות".

לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין ובתגובת מבקשי האישור, ראיתי להורות כדלקמן:

טענת מבקשי הביטול כי לא בוצעה המצאה כדין של הבקשה לאישור פסק הבוררות שהוגשה במסגרת התובענה דנן - הפ"ב 16359-05-13, לא נסתרה.

על פי סעיף 27(א) לחוק הבוררות "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש או מהיום שנמסר למבקש...".

סעיף 27(ב) לחוק הבוררות מוסיף וקובע כי "היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה...".

על פי הנטען בבקשה, החלטת הבורר בבקשה לתיקון פסק הבוררות התקבלה על ידי מבקשי הביטול ביום 28.4.2013.