אל בוואקנה ואח' נ' גנאיים ואח'

פסק דין

1.ע"פ כתב התביעה בתאריך 6.8.11 ארעה תאונת דרכים כאשר רכב התובעת שהיה נהוג ע"י בעלה נפגע ע"י רכב שהיה נהוג ע"י הנתבעת 1.

לטענת התובעת פגע רכב הנתבעת ברכב הנפגע (להלן: "הסובארו") מאחור וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים כמפורט בכתב התביעה.

לטענת התובעת התאונה נגרמה בגין רשלנותו של הנתבע 1 אשר נהג בחוסר זהירות, תוך שאינו שומר מרחק מהרכב שלפניו וכן בשל רשלנות הנהג כפי שמפורט בסעיף 10 לכתב התביעה.

2.הנתבעים, בכתב ההגנה, טוענים שהתובע הוא שאחראי לקרות התאונה, שכן, עת שנהג הנתבע 1 ברכבו בנתיב השמאלי והתקרב לצומת, התובעת, שהייתה בנתיב הימני, סטתה שמאלה ופגעה בצד ימין של רכב הנתבע 1. כן נטען בכתב ההגנה שסטיית התובעת לנתיב השמאלי היה בלא איתות ומבלי לוודא שהדרך פנויה.

3.כן הוגש ע"י הנתבעת 2, כתב תביעה שכנגד, בו היא תובעת את הנזקים שנגרמו למבוטחה (נתבע 1). הנתבע שכנגד (התובע) מכחיש את האמור בכתב התביעה שכנגד וחוזר על טענתו, על פיה, הנתבע 1 הוא שאשם בתאונה.

עיינתי בתמונות הפגיעות ברכבים ובראיות שהוגשו, ומסקנתי היא שלא ניתן ע"פ תוצאות התאונה, הנזקים והראיות לקבוע מי מגרסת הצדדים עדיפה שכן שתי הגרסאות אפשריות ושתיהן מתיישבות עם תוצאות התאונה והנזקים שנגרמו לרכבים.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע שהן התובע והן התובע שכנגד לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח תביעתם.

אשר על כן, אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.

לאור התוצאה האמורה, אין מקום לחיוב צד כלשהו בהוצאות.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ב, 04 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.