אל איובי נ' גטניו

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 13.1.13 (להן: "פסק הדין"), עד לדיון והכרעה בערעור שהגיש התובע.

התובע טוען כי הגיש ערעור על פסק הדין, ושילם עירבון להבטחת הוצאותיו של הנתבע בסך 10,000 ₪.

התובע טוען כי יש לו סיכויים טובים להצליח בערעור, ועל כן יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק הדין שיינתן בערעור.

הנתבע הגיש תגובה לבקשה וטען כי יש להורות על חידוש הליכי ההוצאה לפועל, או לחילופין להורות לתובע להפקיד סכום הוצאות בסך 4,000 ₪ בקופת בית המשפט להבטחת תשלום לנתבע, במקרה שבו הערעור ידחה.

התובע הגיש תשובה לתגובה וטען כי יש לראות בסכום שהופקד כעירבון כפיצוי בגין עיכוב ביצוע פסק הדין.

לאחר עיון בבקשה בתגובה ובתשובה, אני קובע כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כי אין בהגשת הערעור בכדי לעכב ביצועו של פסק הדין, ובעל הדין אשר זכה בתביעה, זכאי ליהנות מפסק הדין ללא דיחוי, ואינו נדרש להמתין עד ההכרעה בערעור.

בהמשך, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסמיכות את בית המשפט שנתן את פסק הדין להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין.

בפסיקה נקבע כי בית המשפט בבואו לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, עליו לבחון שתי שאלות. האחת, סיכוי המערער לזכות בערעור על פסק הדין. השנייה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי, באם הערעור יתקבל, האם יהא זה מן הנמנע או קשה להשיב את המצב לקדמותו, כאשר נקבע כי השיקול השני הוא העיקר.

עוד נקבע בפסיקה, כי במצב דברים בו מבוקש עיכובו של פסק הדין המטיל חיוב כספי, כמו בענייננו, הנטל הרובץ על המבקש עיכובו של פסק הדין לשכנע כי סיכויי ערעורו טובים הוא נטל מוגבר יותר.

מן הפרט אל הכלל, בענייננו התובע בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין לא הצביע על תשתית עובדתית ברורה לפיה מה טענותיו בדבר סיכויי הערעור להתקבל, ואף לא הצביע על קיום קושי להשבת הכספים מהנתבע, במקרה בו ערעורו יתקבל.

הבקשה אשר הונחה בפני הינה בקשה לקונית וכללית.

התובע טען ביחס לסיכויי הערעור להתקבל כי "לתובע סיכויים טובים להצליח בערעור..." (סעיף 5 לבקשתו).

הא ותו לא. התובע לא מצא לנכון לנמק ולהרחיב את היריעה בעניין סיכויי הערעור להתקבל, אלא הסתפק באמירה כללית.

יתר על כן, התובע בבקשתו אף לא הצביע על נזק בלתי הפיך באם לא יעוכב פסק הדין, ואף לא טען לכך כלל.

הנימוק היחיד לו מצא התובע לציין בבקשתו, הינו הפקדת הערובה בסך 10,000 ₪ בקופת בית המשפט, הפקדת הערובה כשלעצמה אינה די בכדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שכן יכול והיא תורמת תרומת מה למבקש בנושא הקשור להבטחת הוצאותיו של המשיב בערעור אך לא ניתן להשליך ממנה לעניינו, מקום בו המבקש נזקק בהוכחתם תנאים נוספים בהם לא עמד.

לאור האמור לעיל, הבקשה לעיכוב פסק הדין נדחית בזה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות הבקשה בסך 500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בהתאם לכך, החלטתי מיום 23.4.13, מבוטלת בזה, והליכי ההוצל"פ כנגד המבקש יחודשו כסדרם.